הסרט הזה הגיע לישראל רק בגרסה המדובבת שלו - וזה פשוט פשע

"בלשי צמרת" (The Sheep Detectives) הוא סרט שמביא את ז'אנר ה"קוזי קריים" (Cosy Crime) לדרגת הנינוחות האולטימטיבית: רצח שעטוף בסוודר מצמר כבשים. בתת-ז'אנר בלש/פשע הזה מעשה רצח מתרחש בסביבה קהילתית, אך יש מינימום (אם בכלל) של אלימות גרפית, סקס או קללות.

הבלשים עשויים להיות מורה פנסיונרית לאנגלית ( בסדרה "רצח במשיכת קולמוס"), או שני טיפוסים שנפלטו מהבמה והמסך יחד עם אומנית צעירה (ב"רק רוצחים בבניין"). אבל בסרט שלפנינו מדובר בעדר כבשים שמנסה להתחקות אחר זהותו של מי שרצח את רועה הצאן שטיפל בהן במסירות.

הסרט הוא עיבוד לרב-המכר הבינלאומי "גלנקיל: מותחן כבשים" (2005) שנכתב על ידי הסופרת הגרמנייה לאוני סוואן (יצא לאור בהוצאת עם עובד ב-2008). אם נותנים לקונספט הקצת-מוזר הזדמנות - זה יכול לעבוד היטב.

הכבשים מסוגלות לדבר בינן לבין עצמן, ולהבין את שפת בני האדם, אך לא מסוגלות לדבר ישירות עם בני האדם (האחרונים שומעים רק "מההה"). הן מקבלות דפוסי אישיות, ואינטליגנציה שחורגת מזו של חיות משק, אך גם נותרות חיות ולא רק "בני אדם בגוף של כבשה".

כך נשמר פער של תמימות ואי-יכולת להבין את התנהגותן הלא תמיד ברורה של החיות ההולכות על שתיים. התוצאה היא יצירה קולנועית משונה, מקסימה ולפרקים עמוקה באופן מפתיע, שסובלת בעיקר מבעיית זהות - בעיה שבישראל הופכת לכשל שיווקי מצער.

בעוד שספרה של סוואן התרחש באירלנד, הבמאי קייל בלדה והתסריטאי קרייג מאזין בחרו להעתיק את העלילה ל"דנברוק", גרסה אידיאלית ושטופת-שמש של הכפר האנגלי. השינוי אמנם מאבד מעט מהחספוס האירי, אך מעניק לסרט מראה של כפר שנראה כאילו יצא מסרט אנימציה של אולפני ארדמן. בה בעת זהו גם כפר רב-תרבותי.

רוב יושביו מגולמים על ידי שחקנים מארצות הברית ואוסטרליה, ובליהוק נשמרת מידה מופגנת של גיוון גזעי. העלילה עוקבת אחרי ג'ורג' הארדי (יו ג'קמן שמסתיר את שרירי הקיבורת הוולבריניים שלו מתחת לבגדי איכר), רועה צאן בודד שמוצא נחמה רק בחברת עדר הכבשים שלו.

לג'ורג' יש תחביב ייחודי: מדי לילה הוא מקריא לכבשיו ספרי מתח ובלשים מתוך אמונה שהן מבינות כל מילה. כשהוא נמצא מת בשדה בנסיבות מסתוריות, הכבשים - שספגו שנים של תורת הבילוש של אגתה כריסטי - כואבות את מות רועה הצאן האהוב. הן מגיעות למסקנה ששוטר הכפר טים דרי (בגילומו של ניקולס בראון מ"יורשים") אינו כשיר למשימה שמוטלת עליו.

וכמו שנאמר- במקום שאין אנשים, השתדל להיות כבשה. העלילה מחייבת את נוכחותם של בני האדם והקשרים והסודות שהם מביאים לתעלומה. קיילב (טוסין קול), רועה צאן שהיה יריבו של ג'ורג, והאם גיליארד (קונלת' היל), הקצב המקומי - שני טיפוסים שאינם מעוניינים בטובתם של הכבשים.

ישנם עוד: לידיה הארבוטל (אמה תומפסון) עורכת הדין של ג'ורג', העיתונאי אליוט מת'יוז (ניקולס גאליצין), רבקה המפסטד (מולי גורדון) שהיא הבת של ג'ורג, הכומר הילקוט (קובנה הולברוק-סמית), ובת' פנוק (הונג צ'או), בעלת הפונדק המקומי. יש מאגר חשודים שלא היה מבייש את "רצח באוריינט אקספרס", אבל הגיבורים האמיתיים הם, כמובן, הכבשים.

ההישג הגדול של הסרט הוא האופן שבו הוא מציג את הכבשים. האפקטים הוויזואליים של חברת "פרייסטור" (שאחראית על סרטי "פדינגטון" המלבבים) מוצלחים באופן מפתיע. זה אולי לא תמיד מושלם כשהכבשים בתנועה, אבל זה עובד היטב בכל הנוגע לעומק ההבעה על פני החיות הדיגיטליות.

שוב, אותו אלמנט לא טריוויאלי של איזון בין הבעה רגשית אנושית, בלי לאבד את האמינות של פני בעל החיים. קשה שלא להשוות את "בלשי צמרת" לקלאסיקה "בייב" מ-1995. כמו "בייב", גם כאן יש ניסיון להעניק לחיות המשק אישיות מובחנת ודיאלוגים שנונים.

לילי (בדיבובה המקורי של ג'וליה לואי-דרייפוס) היא המוח מאחורי החבורה, מעין גרסה צמרירית של שרלוק הולמס סבסטיאן (בריאן קרנסטון) הוא האיל הבודד עם העבר המסתורי ומופל (כריס או'דאוד) הוא הלב הרגשני של העדר. הסרט מצליח לייצר הומור אינטליגנטי סביב המוגבלות של הכבשים כשהן מנסות לפתור את התעלומה, וקשיי התקשורת שלהן עם בני האדם.

אך הוא לא מסתפק רק בקומדיה, ישנן סצנות שנוגעות בנושאים קיומיים כמו התמודדות עם מוות וזיכרון קולקטיבי, והן מעלות את הסרט מעבר לרמת ה"קומדיה לכל המשפחה" הסטנדרטית. הקרדיט על האיזונים הלא-פשוטים ניתן לשילוב המעניין בין במאי ותסריטאי. הבמאי קייל בלדה מגיע מעולם האנימציה המסחרית.

הוא היה במאי-שותף בסרטים בסדרות "גנוב על" ו"המיניונים" של אולפן אילומיניישן. מעולם האנימציה הוא מביא חוש טיימינג משובח, ויכולת להעמיד רגעים של סלפסטיק כבשתי. התסריטאי קרייג מאזין - האיש שחתום על סדרות טלוויזיה קודרות ומוערכות במיוחד כמו "צ'רנוביל" ו"האחרונים מבינינו" - הוא זה שמזריק לסרט את הלב והעומק שלו.

כך, סרט בלש עם כבשים הופך להרהור על נאמנות ועל האופן שבו קהילה מתמודדת עם אובדן. גם אם שילוב הטונים לא תמיד מושלם, זהו הישג נאה. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הכואבת.

בעוד שבעולם "בלשי צמרת" מוגדר כסרט לכל המשפחה (PG) שמושך קהל מבוגר בזכות צוות המדבבים המפואר שלו, בישראל הוחלט להפיץ אותו כ"סרט ילדים" בלבד, בגרסה מדובבת לעברית. זו החלטה מצערת שפוגעת אנושות בחוויית הצפייה.

מלבד הכבשים (והמדבבים) שהוזכרו יש חיות נוספות ושחקנים נוספים כמו פטריק סטיוארט, רג'ינה הול, בלה רמזי וברט גולדשטיין. גם בצד האנושי, כפי שהוזכר, יש שחקנים בשיעור קומה משמעותי.

כשאלו מוחלפים בדיבוב עברי סטנדרטי (מוצלח ככל שיהיה), הסרט מאבד את הרבדים הבוגרים והציניים שלו והופך לעוד הרפתקה צבעונית ופשוטה מדי עבור קהל צעיר מאוד. המקור הספרותי של לאוני סוואן שנון ואירוני, והסרט מנסה לשמר זאת - אך בגרסת הדיבוב, האירוניה הזו הולכת לאיבוד.

ההפסד של הקהל הישראלי הוא כפול: המבוגרים ידירו רגליהם מסרט מדובב ל"ילדים", והילדים יקבלו סרט נגיש אך גם רדוד. לאוהביו של הספר בהחלט מומלץ לחכות לצפייה בסרט בשפת המקור, גרסה שבוודאי ראויה לציון גבוה יותר מזו שמוקרנת בבתי הקולנוע בישראל.