האקדח העתיק שהכניס את ד"ר גבי כנען לכלא

ב 18 ביולי 1976 נחת בישראל ד"ר גבי כנען. ראשו היה מגולח, פניו נשאו את סימני השבועות שעברו עליו, ובמטען שלו היה חסר פריט אחד: אקדח עתיק שקנה במהלך טיול בטורקיה. רק שנה קודם לכן עמד כנען על במה אחרת וקיבל את עיטור העוז. עכשיו חזר הביתה מכלא באיסטנבול, לאחר שהופרד מאשתו, הושלך לתא עם אסירים פליליים וקיבל איומים על חייו.

מה שהתחיל כטיול זוגי וכקנייה תמימה בשוק, הפך בתוך שעות לסיוט בינלאומי. אבל כדי להבין כיצד התמודד כנען עם הכלא הטורקי, צריך לחזור שלוש שנים לאחור, אל הבניין הנצור בעיר סואץ. גבריאל כנען, שנולד בשנת 1936 בשם כהנסקי, היה צנחן עוד לפני שהיה רופא.

הוא לחם במלחמת סיני, השתתף עם חטיבה 55 בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים, ובהמשך למד רפואה באוניברסיטת בזל והתמחה בארצות הברית. בשנת 1973 חזר לישראל והחל לעבוד בבית החולים תל השומר. חודשים ספורים אחר כך פרצה מלחמת יום הכיפורים. כנען הצטרף לגדוד 66 של חטיבה 55 כרופא הגדודי.

ב 24 באוקטובר נכנסו כוחות צה"ל לעיר סואץ ונקלעו לקרב קשה. חלק מהלוחמים מצאו מחסה בבניין, מוקפים בכוחות מצריים ועם עשרות פצועים הזקוקים לטיפול. בתוך המבנה הנצור הקים כנען תחנת איסוף גדודית, טיפל בפצועים וניסה לשמור על חייהם בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

כשהכוחות המצריים ניסו לפרוץ לבניין, הרופא הניח לרגע את כלי הטיפול, אחז בנשק והצטרף ללחימה. לאחר שמפקדים נפגעו, הוא קיבל עליו גם תפקידי פיקוד והפך, לפי תיאור העיטור הרשמי, ל"רוח החיה בתוך המבנה הנצור". על אומץ הלב, התושייה וכושר המנהיגות שהפגין הוענק לו במאי 1975 עיטור העוז.

השהות בסואץ לימדה את כנען כיצד מתפקדים כאשר נדמה שאין מוצא. במקום להישבר, הוא התחיל לחשוב על בריחה. במסר שהצליח להעביר למשפחתו הודיע בנחרצות: "אם אני יושב פה בכלא, אני בורח". שנה לאחר הטקס יצאו כנען ואשתו נורית לטיול בטורקיה. במהלך ביקור בשוק מקומי הם נתקלו בשתי חרבות עתיקות ובאקדח מתקופת מלחמת העולם הראשונה.

כנען התעניין בפריטים ורכש אותם, אבל לפני שעשה זאת ביקש לוודא שאין מניעה להוציאם מהמדינה. הסוחר הבטיח שהכול חוקי ואף מסר לו אישור המעיד כי מדובר בעתיקות המותרות לייצוא. עם האישור בכיס הגיעו בני הזוג לנמל התעופה באיסטנבול בדרכם לישראל. החרבות לא עוררו בעיה מיוחדת. האקדח דווקא כן.

אנשי המכס הטורקים הודיעו כי האקדח חייב לעבור בדיקה במעבדה. הטיסה התעכבה, ובני הזוג התבקשו להישאר ללילה נוסף ולשוב למחרת. הם כנראה הניחו שמדובר בעיכוב טכני ומרגיז. אלא שכאשר חזרו לשדה התעופה, התמונה השתנתה לחלוטין. נורית כנען הועלתה על המטוס לישראל. בעלה נשאר מאחור.

ד"ר גבי כנען, הרופא שנלחם בתוך בניין מוקף בסואץ וזכה בעיטור העוז, נעצר והובל לכלא באיסטנבול. דיווחי העיתונות מאותה תקופה תיארו כיצד הוכנס לתא עם אסירים פליליים, שרבים מהם היו ערבים. במהירות נודע בתא כי האסיר החדש הוא ישראלי וקצין בצה"ל. האיומים לא איחרו להגיע. אסירים הודיעו לכנען כי ירצחו אותו.

מחשש לחייו העבירו אותו הסוהרים לתא צדדי ומבודד. ראשו גולח והוא נאלץ להתמודד גם עם האפשרות שיורשע בהברחת נשק ויישלח לשנת מאסר. אלא שהשהות בסואץ לימדה את כנען כיצד מתפקדים כאשר נדמה שאין מוצא. במקום להישבר, הוא התחיל לחשוב על בריחה. במסר שהצליח להעביר למשפחתו הודיע בנחרצות: "אם אני יושב פה בכלא, אני בורח".

למרבה המזל, הוא לא נדרש לבדוק אם התוכנית אפשרית. לאחר כמה שבועות הובא כנען בפני שופט טורקי. הרופא הישראלי הציג את האישור שקיבל מהסוחר והסביר כי ניסה לפעול כחוק ולא להסתיר דבר. השופט בחן את המסמך, השתכנע כי כנען דובר אמת והורה לשחררו. על פי הדיווחים, הוא אף התנצל בפניו בשם ממשלת טורקיה. ב 18 ביולי 1976 חזר כנען לישראל.

את האקדח העתיק הוא נאלץ להשאיר בטורקיה, אבל יצא מהפרשה ללא הרשעה וללא שנת המאסר שממנה חשש. הוא היה אז בן 40, עם עיטור עוז, קריירה רפואית מבטיחה וסיפור נוסף שנראה כאילו נכתב עבור סרט קולנוע. בשנים הבאות הפך כנען לאחד הרופאים הבולטים בצפון.

הוא מונה למנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים זיו בצפת, ניהל את בית החולים פוריה ובהמשך חזר לנהל את זיו. עמיתיו תיארו אותו כרופא כריזמטי, חדשני ונחוש, שהצליח לקדם את בתי החולים שניהל ולגייס רופאים חדשים לעבודה בגליל. ואז הגיעו המכתבים האנונימיים.

בשנת 1992 נשלחו למשרד הבריאות ולמבקרת המדינה תלונות על אי סדרים כספיים ועל התנהלותו של כנען כמנהל בית החולים. המשטרה פתחה בחקירה, ובשנת 1993 הוגש נגדו כתב אישום שכלל עבירות מרמה, הפרת אמונים, סחיטה ושימוש לרעה בסמכות. המשפט נמשך כחמש וחצי שנים.

כנען היה משוכנע כי הצליח להפריך את הטענות נגדו וביקש שוב ושוב להאיץ את ההליך. בדצמבר 1998 הרשיע אותו בית משפט השלום בטבריה בכמה מהעבירות. הכרעת הדין תיארה אותו במילים קשות במיוחד, כאדם שפעל מתוך תאוות בצע וכעבריין פלילי. למחרת הכרעת הדין, עוד לפני שלב הטיעונים לעונש, שם ד"ר גבי כנען קץ לחייו. הוא היה בן 62.

לבני משפחתו השאיר מכתבי פרידה. לשופט שהרשיע אותו השאיר מכתב נוסף, שנפתח בשתי מילים: "דמי בראשך". אבל אחותו אביטל סירבה לקבל את הרשעתו כמילה האחרונה. היא ביקשה להגיש בשמו ערעור, אף שהוא כבר לא היה בחיים. זה היה מהלך משפטי חריג, משום שהחוק לא קבע מסלול ברור לערעור פלילי בשם אדם שמת לפני שהספיק לערער.

למרות זאת, בית המשפט אפשר למשפחה להמשיך בהליך. ביוני 2001, כשנתיים וחצי לאחר מותו, הגיע פסק הדין. בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה את כנען מרובם המכריע של האישומים שבהם הורשע. על כנה נותרה הרשעה מצומצמת הקשורה לתשלום של כ 2,600 שקלים בגין העסקת אשתו בבית החולים. האישומים הכבדים שעמדו במרכז הפרשה בוטלו.