היורד למעלה: המסע המטורף בין ארץ האבות לארץ הפלאות

פרק 6 של "זהב שחור", מהסדרות הכי מדוברות שהביאה לחיינו תשפ"ו, נפתח עם שיר ואמן שלאו דווקא מזוהים במיוחד עם סצנת ההיפ הופ המקומית: "אל תחפש רחוק, תישאר קרוב כי ככה זה לאהוב את עצמך" לוקח רגע, שלא נאמר חצי פרק, להבין מה מקשר בין "ככה זה", שיר החניכה האינטימי שיצר ברי סחרוף לאלבום "נגיעות" לבין הסצינה הלא בלתי כאוטית של הראפ הישראלי.

אבל התשובה מגיעה והיא שווה את ההמתנה. זהו פרק שעוסק בעלייתם המטאורית של רביד פלוטניק וטונה (איתי זבולון). היוצרים שמאחורי "זהב שחור" הכניסו אותנו לאודיסאה הפרטית שעברו השניים בימי הדחיות והסירובים שקדמו להגעתם לארץ המובטחת.

מתוך המשבר היצירתי והחרדה הקיומית חזר פלוטניק אל השירים שהיו לו לבית - אהוד בנאי, שלום חנוך ואולי מעל הכל סחרוף, שתפקד על תקן קול קורא במדבר, קול המזכיר לו להתקרב אל הישראליות, לחפש את התשובות בקרבת מקום, כי ככה זה לאהוב את עצמך.

הפרק הזה עלה שבועות ספורים לפני יציאתו המפתיעה של "סולם האהבה", אלבומו החדש של סחרוף, שהגיע 15 שנים לאחר יציאת אלבום הסולו הקודם שלו, "אתה נמצא כאן". קשה להאמין שעבר זמן רב כל כך מאז שסחרוף הוציא אלבום סולו חדש, אבל אי אפשר לקרוא לזה קאמבק כי הוא לא באמת נעלם. יש שיגידו להפך.

דווקא כשהיה הכי פחות פעיל כאמן סולו, הגיע סחרוף לצמרת סולם האהבה שלו ומעמדו התעצם בכל שבטי החברה הישראלית הלא בלתי מסוכסכת. גם ללא אלבום משלו, נשאר סחרוף רוב השנים בעשירייה הראשונה של האמנים המושמעים בתחנות הרדיו המובילות. וגם בספוטיפיי יש לו מאות אלפי מאזינים חודשיים.

אבל ההשפעה שלו על המוזיקה המקומית ועל התרבות הישראלית כולה בימינו ממש לא מסתכמת באלבומי המופת של שנות התשעים. סחרוף כידוע, הוא סרבן ראיונות די עקבי. גם ההודעה על האלבום החדש לא הגיעה בכתבות שער או בראיון חושפני, אלא בהכרזה צנועה ואופיניית בשלהי הופעה בת"א.

אחת הפעמים הנדירות שבהן הסכים להתראיין בשנים האחרונות הייתה בפודקאסט "לשחרר את הדב" שמגישים נדב פרישמן והקומיקאי דב נבון, שכנו של סחרוף. בשיחה ביניהם בשנת 2023, סיפר נבון על ההתלבטות הממושכת שהייתה לו בראשית המילניום, האם להצטרף לקאסט של תוכנית סאטירית חדשה בשם "ארץ נהדרת".

הוא לקח את הקלטת של פרק הפיילוט והלך אל השכן בתקווה שברי יחווה דעה ויגיד אם נכון בעיניו ללכת על זה. "למה אתה רוצה לעשות את התוכנית?" , שאל סחרוף. נבון השיב: "חשבון הבנק שלי מרוסק". סחרוף מיהר לענות: "אז בלי לראות את הקלטת אני אומר לך: תעשה את זה. אני בשביל לפרנס את הילדים, גם אפרוץ לבנק אם צריך".

לכאורה, זה שיעור פרגמטי על כלכלה. בידור הוא עבודה לכל דבר וגם יוצרים צריכים להביא אוכל הביתה. אבל כשנבון חזר עם סחרוף לסיפור הזה בפודקאסט הוא אמר שמבחינתו למד מהשכן שלו משהו גדול בהרבה. עבורו זה היה בכלל שיעור על החשיבות של דלתות חדשות.

האירוע הזה עזר לו להיות פחות מבוהל וחשדני כשמגיעה הצעה לפתחו, לפחד קצת פחות ולהיענות קצת יותר לאפשרות לקפוץ למים, גם אם אלו נראים עמוקים מבחוץ. סחרוף עצמו החיל את השיעור הזה קודם על עצמו.

רשימת השת"פים הארוכה מאוד שצבר בראשית דרכו רק הלכה והתעצמה בשנים האחרונות, רשימה שמתפרסת משירי מימון עד משה פרץ, משלומי שבן עד אילן פלד ("מה נשאר" היפהפה של פלד וסחרוף הוא בעיניי מועמד ראוי לרשימת השירים האנדרייטד של השנים האחרונות). סחרוף פנה לא רק אל המוכר והקרוב.

הוא שיתף פעולה כמעט עם כל שבט מוזיקלי בישראל, יצר ואירח את נציגיו הבכיריו של דור הרוק שמעליו או לצדו (שלום חנוך, יצחק קלפטר, דני סנדרסון) והדור שלו וזה שאחריו (אהוד בנאי ודודו טסה, שעם כל אחד מהם הוציא אלבום בשנים האלו).

הוא נגע במוזיקה יהודית/דתית (יונתן רזאל, ישי ריבו), מזרחית (משה פרץ, יניב בן משיח), ואלקטרונית (עמרי סמדר, רד אקסס). וגם להיפ הופ שאיתו התחלנו יש מקום ברשימה.

הוא התארח פעמים רבות אצל פלוטניק וטונה, הקליט קאוור ל"מחכים למשיח" יחד עם מוקי ואפילו לקח חלק בסרט ההמשך של שם טוב האבי (תמיר בר) עם השיר Welcome to Ya Hood (שווה לחזור לקליפ רק כדי להתרשם מאיכות ההלבשה). נדמה שאצל סחרוף אין נמוך או גבוה, מרכז או שוליים, יוקרתי או נחות.

מדובר בשחקן חופשי על מלא, שלא כלוא בשום נראטיב ובשום סאונד יחידני, מדלג ומערבב בין מוזיקה ערבית וטורקית, פיוטים, מוזיקה ספרדית ויוונית. גם אם שיתופי הפעולה אינם אחידים ברמתם לא זכור שום אקספירמנט שנכשל לגמרי כדי שלא להצדיק את עצמו. כמעט תמיד אפשר למצוא שם ניצוצות.

גיל המעבר: התקופה שמגיעה בלי הוראות הפעלה מאז השבעה באוקטובר התחזקה הברית של סחרוף עם הכאן ועכשיו הישראלי. הוא לא הפסיק להופיע מול יחידות קרביות, חיילי מילואים ומשפחות מפונים מהדרום והצפון.

הוא השתתף באירועי זיכרון ומפגשים עם משפחות שכולות (זכור במיוחד החיבור עם משפחת חיים מכפר עזה, חיבור שהוביל להקלטה של השיר "כנפי רוח" בקליפ שצולם ברעים).

הוא הקליט מחדש את "אולי צריך לתת לזה עוד זמן" של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר ובהמשך ישיר לזה הגיע עכשיו "סולם האהבה", שעטיפתו היא צילום עצמי של לוחם שלדג עידו רוזנטל ז"ל שנפל בקרב על קיבוץ עלומים. גם אלבום זה נוצר ומורכב, כהרגלו בקודש של סחרוף, מאוסף מגוון של שיתופי פעולה.

ה וא נע ונד בין סגנונות וטריטוריות תרבותיות שונות, אבל פונה רגשית מעל הכל לחבל ארץ החבול שלנו , אל בית שזקוק להחלמה, לשיקום, לרגיעון מוחלט . והאלבום הזה הוא קריאת כיוון חשובה ורלבנטית, אולי דרכו האישית של סחרוף "לשפוך טיפה של אור לתוך החור החשוך הזה", כפי שכתב ב"ככה זה".

"הכל כל כך בוער שהתרגלתי אל האש", כתב נדב הולנדר ב"רוקד", מהשירים היפים של "סולם האהבה", "גם כשהעתיד צועד אחורה, גם כשהמטען נהיה חורג. גם כשמה שפעם עוד חישל מתברר שהוא הורג". כששמעתי את האלבום נזכרתי בחבר טוב שחזר לפני כמה שנים משהות ארוכה בחו"ל.

שאלתי אותו איך מרגישה החזרה והוא אמר: "כשאתה פה אחרי הרבה זמן שלא, אתה יותר מתמיד מרגיש כמה השמיים בארץ נמוכים יותר, אבל גם כמה האדמה פה היא שלך". סיכוי טוב שסחרוף עצמו היה מזדהה עם המשפט הזה. אחרי הכל גם הוא היה בארץ הפלאות ובארץ האבות, בחלומות גדולים ובבוץ טובעני.

הילד שנולד בטורקיה, שסגן מנהל התיכון שבו למד בבת ים דרש ממנו לעברת את שמו ל"ברוך" או "דוב" (אימו בתגובה אמרה: "לא איכפת לי שברי זה דוב באנגלית. תגיד לו שזה השם שלך, וזהו!") לא תמיד היה נטוע כל כך במקום הזה. שנים לא מעטות הוא הופיע באנגלית עם מינימל קומפקט וחלם על חיי רוקנרול באמסטרדם או לונדון.

אבל רגע לפני גיל 70, סחרוף של 2026 אומר בדמותו וגם ביצירתו החדשה: "אני נמצא כאן". זאת בחירה במשרה מלאה. האדמה היא שלו. השמים בהישג יד וזה טוב להיות קרוב. סולם אהבה אחד והוא כבר ממש שם.