בדרך למאדים עוצרים במצפה רמון: עיר החלל הישראלית שיש בה אפילו יקב

בגימיק הזה השתמש ד"ר רואי נאור, מנכ"ל "קריאיישן ספייס" (Creation Space), כבר עשרות פעמים. אלפי צופים כבר ראו אותו - בהרצאות, בכנסים, במפגשי משקיעים - שולף בהתלהבות שתי תמונות ענק קשיחות של אזור מדברי סלעי צחיח, מציב אותן זו לצד זו, ושואל: איזו לדעתכם צולמה במאדים ואיזו במכתש רמון, כמה מאות מטרים מהבית שלי?

נאור: "הם תמיד טועים, כולם. גם החוקרים מנאס"א וגם חוקרי הטבע והסביבה ממצפה רמון. פשוט אי אפשר להבדיל".

מה מקשר בין הדוקטור התזזיתי למדעים פלנטריים ממכון ויצמן, יליד קיבוץ נען, גיק מדופלם לענייני חלל, לבין מצפה רמון – עיירה קטנה ומנומנמת במרכז הר הנגב, מרוחקת ומבודדת, בלי בית חולים, בלי נמל, בלי שדה תעופה, עם חום כבד ביום וקור מקפיא בלילה? נאור: "קודם כל - אשתי.

היא נכדתו של חגי אבריאל המיתולוגי, ממייסדי מצפה רמון בשנות ה-50 ומי שהיה ראש המועצה האזורית רמת נגב. ושנית, והעיקר כמובן - החיבור המדהים בין מצפה רמון לנושא החלל". חיבור מדהים? תסביר. "מצפה רמון היא המקום הכי טוב בעולם לפתח ולהאיץ בו פתרונות טכנולוגיים שיש להם שימוש דואלי, גם לחלל וגם לכדור הארץ המשתנה.

היא הייתה כבר עיר החלל של ישראל עוד לפני שהגענו לפה. "זו עיירה קטנה, אבל היא מתקשרת אצל כולנו לאסטרונומיה, לחלל, לכוכבים. יש פה הכי הרבה מוסדות העוסקים בחלל לנפש: מצפה הכוכבים האוניברסיטאי הגדול במזרח התיכון, מרכז מבקרים על שם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ובנו אסף.

וכולם גם יודעים שכשיש מטר מטאורים, יורדים למכתש לצפות בהם. "התנאים הסביבתיים פה הם בעלי ערך פנומנלי לכל מה שקשור לחקר מדעים פלנטריים ולפיתוחים טכנולוגיים בנושא. אני הובלתי משלחות של נאס"א בתוך מכתש רמון. כי מה מדענים פלנטריים עושים? הם הולכים לסביבות בכדור הארץ שדומות לתנאים שהם חוקרים בחלל, ומשווים".

מאיפה בא הרעיון הזה? "ב-2014, כחלק מהלימודים במכון וייצמן, הגעתי לאוניברסיטת החלל הבינלאומית בצרפת, שמקיימת בכל שנה תוכנית מנהלים ייחודית במקומות שונים בעולם. אני השתתפתי בתוכנית בארצות הברית, באוהיו, במרכז של נאס"א שנקרא 'גלן'. "מימיני ישב האיש שבדיוק הנחית חללית על מאדים, ולא הרחק ישב מי שמאמן את האסטרונאוטים לירח.

בנאס"א חקרתי את הגיאולוגיה של מאדים. מחקר כזה מחייב השוואה לסביבות דומות בכדור הארץ. והתגלית שלי הייתה, שמכתש רמון הוא אחת הדרכים היותר-מתאימות לזה. "רוצה דוגמה? במאדים יש תופעה מעניינת: רואים שם שכבות של סולפטים - מינרלים, למשל גבס - ומעליהן שכבות של חרסיות.

בדרך כלל לומדים על התופעה הזו מתמונות בלבד, אבל במכתש אפשר לראות אותה בעיניים. "אין הרבה מקומות כאלה בעולם. נאס״א עצמה רואה כיום במכתש - רשמית - פוטנציאל למחקר אנלוגי פלנטרי. מן המקום שאנחנו יושבים בו עכשיו אתה יכול פשוט לגשת למכתש, לבצע ניסוי ואחר-כך להציע איך לבדוק את זה במאדים. "כשחזרתי משם ב-2015, החיים שלי השתנו.

גיליתי, שבעוד שהעולם עסוק בפריצת גבולות לחלל, ישראל נשארת מחוץ למרוץ והבנתי שבשוק המתפתח הזה אפשר לעשות כסף, כי תעשיית החלל העולמית עוברת מהפכה. "התחום, שנשלט בעבר בידי גופים ממשלתיים בלבד, הופך לעסקי ורווחי. ומה שנדרש זה לא עוד שיגור חלליות לחלל, אלא טכנולוגיות חדשות, שמאפשרות תפקוד ושגשוג בתנאי קיצון.

"יש מדינה אחת בעולם שממש טובה בזה, וזו ישראל. יש לנו בארץ אפשרות לתרום למאמץ הגלובלי בתחום הזה וגם ליהנות ממנו. אז חזרתי לישראל, רק כדי לראות לצערי, שבשביל כולם פה 'חלל' זה עדיין רק לווייני ריגול אחרי איראן".

חשמל אלחוטי נאור, בן 40, אב לשלושה, הוא אבי הרעיון השאפתני להפוך את מצפה רמון למרכז טכנולוגי חדשני בינלאומי, שימשוך אליו אלפי חוקרים, אנשי עסקים ותיירים בשנה. "עיר החלל של ישראל". לפני חצי שנה, עשר שנים אחרי שהחל לעשות נפשות למיזם ופרץ כל דלת אפשרית, עבר עם משפחתו למצפה רמון.

במקביל, חברת "קריאיישן ספייס", שייסד רק לפני 4 שנים יחד עם גל יפה, אלון שיקאר, ליאון דוד, חן דודאי ועם דורון לנדוי וד"ר ישראל בירן מקרן M2M, מגלגלת כבר עשרות מיליונים.

היא מצמיחה, מלווה ומקדמת חברות סטארט-אפ העוסקות בפיתוחים לחלל, בונה במצפה רמון בימים אלה קמפוס הכולל מעבדות משוכללות, מרכז כנסים בינלאומי וחדר בקרה, ומקיימת שותפות טכנולוגית עם אנבידיה הענקית, בין השאר - לבניית מעבדת סימולציה ורובוטיקה.

אם עד לפני עשור או שניים העיסוק בחלל הסתכם בתחרות יוקרה בין מעצמות או במחקר אקדמי טהור, ב-2026 החלל הוא כבר "New Space", זירה עסקית לוהטת.

חברות כמו SpaceX של אילון מאסק פיצחו את היכולת להחזיר את טילי השיגור היקרים אל הקרקע וחתכו בכך עלויות לוויינים בגודל קופסת נעליים מאפשרים גם לחברות קטנות לשגר ציוד לחלל וחברות כמו "סטארלינק" הוכיחו, שניתן לעשות מיליארדים מתקשורת אינטרנט לוויינית.

אם עד לפני עשור או שניים העיסוק בחלל הסתכם בתחרות יוקרה בין מעצמות או במחקר אקדמי טהור, ב-2026 החלל הפך לזירה עסקית לוהטת יש גם מיזמי תיירות מסחרית: חברות כמו "אקסיום" בונות כבר מודולים בחלל שישמשו כבתי מלון לעשירים וכמעבדות להשכרה.

וכמובן, מצוקת השטחים והאנרגיה העצומים שנדרשים כיום לחוות שרתים בכדור הארץ יוצרת מרוץ ליוזמות שיאפשרו להעלות אותן לחלל. הפיתוחים שעליהם עובדים הסטארטאפים שמאמצת "קריאיישן ספייס" נשמעים כאילו נלקחו מספרי המדע הבדיוני של שנות ה-60 וה-70.

רשימה חלקית ביותר: "נחש" רובוטי דקיק, שפיתחה Beyond Reach, שניתן לשרבב אותו גם לתוך מרחבים קשים למעבר שיטה מהפכנית שמצאה Mishley להזרים חשמל למכשירים בצורה אלחוטית שיטה מהפכנית שמצאה Mishley להזרים חשמל למכשירים בצורה אלחוטית וגם טעינה אלחוטית, ללא כבלים, של רכבים חשמליים בחלל, שפיתחה Elssway.

חברה אחרת, NaVision, מציעה מערכת ניווט עצמאית לרובוטים בחלל, ואם נתקעתם חלילה במאדים עם סוללה מרוקנת בטלפון - NWPT בונה לכם מכשיר נייד לזיקוק ליתיום לצורך ייצור סוללות עצמאי. בינואר האחרון נרתמה למיזם גם ממשלת ישראל. בניגוד לכל הציפיות, "קריאיישן ספייס" נבחרה להוביל את המעבדה הלאומית להנגשת פיתוח טכנולוגיות לחלל.

ארבע חברות ענק מבוססות התחרו בה, ביניהן התעשייה האווירית, וברשות החדשנות וסוכנות החלל במשרד המדע והטכנולוגיה, שהובילו את המכרז, החליטו להמר דווקא על החברה הצעירה ממצפה רמון.

"התרשמנו", אומר מנכ"ל רשות החדשנות דרור בין, "מהיכולת של 'קריאיישן ספייס' להציע מעטפת מלאה, של ליווי יזמים וחברות, הקמת תשתיות טכנולוגיות, וניהול פעילות חלל בפועל". במיזם הטרי שותפים גם הטכניון, אוניברסיטת בן גוריון, חברת הלוויין "אימאג'סט" (ISI), וקרן ההון-סיכון רקיע.

המעבדה הלאומית החדשה תסייע לסטרטאפים ולמוסדות אקדמיים להפוך את היידע שלהם למוצרים שיפרצו לשוק הבינלאומי. הן יקבלו בה ייעוץ, סיוע בגיבוש תוכניות עבודה, סבסוד וגישה לתשתיות שעד היום היו כמעט בלתי נגישות עבורן.

בהשקעה הכוללת, שהיקפה הכולל מוערך בכ-100 מיליון שקל, יישאו שורה ארוכה של גופים ממשלתיים, ביניהם רשות החדשנות וסוכנות החלל, מינהלת הצמיחה ורשות ההשקעות במשרד הכלכלה, המועצה המקומית מצפה רמון ושורה ארוכה של גופים פילנתרופיים ופרטיים. רובוט במגרש משחקים אז מה עושה "קריאיישן ספייס" בעצם?

נאור: "אנחנו בונים חברות סטארט-אפ, שיוצרות פתרונות טכנולוגיים לשוק החלל. המסר הוא: החלל הוא האתגר, המנוע, שההתמודדות אתו מאיצה את המטרה האמיתית - פיתוחים טכנולוגיים לכדור הארץ, לצרכים שלנו כאן ועכשיו. אנחנו עוסקים רק בטכנולוגיות שמיועדות לשימוש דואלי, שנותנות ערך עתידי - אבל גם עכשווי.

"הסיבה שאנחנו מתעקשים על המטרה הכפולה היא פשוטה: הקמת חוות שרתים על הירח, למשל, היא כבר תחזית ריאלית, אבל רק לעוד עשור. עבור משקיע הון סיכון זה רחוק מדי. אם הוא לא ישוכנע שיקבל החזר על ההשקעה תוך שנים ספורות, הוא לא ייכנס לזה, אבל מבחינתו, פתרונות שיהפכו כבר עכשיו חוות שרתים לזולות ויעילות יותר הם השקעה טובה".

"החלל הוא האתגר, המנוע, שההתמודדות אתו מאיצה את המטרה האמיתית - פיתוחים טכנולוגיים לכדור הארץ, לצרכים שלנו כאן ועכשיו" "הרבה טכנולוגיות שאנחנו מכירים היום פותחו במקור בנאס"א, ובסוף האנושות הרוויחה מזה. היום, גם בנאס"א, כשהם מוציאים מענק כדי לפתח טכנולוגיה לבניית מכשיר כלשהו על הירח, התנאי הוא שיהיה לזה שימוש דואלי.

אם לא, כלכלית - לא כדאי להתעסק בזה. "סטארטאפים שמכוונים את הפיתוח שלהם גם לצורך חללי עתידי מרחיבים בכך את ההזדמנויות שלהם. אם יצליחו לזכות בעזרתנו במימון של נאס"א, הכסף יסייע גם לפיתוח עבור השוק הרגיל.

במעבדה שאנחנו בונים בשיתוף אנבידיה, הרעיון הוא, שאתה מפתח ובונה למשל רובוט בסביבה דיגיטלית בתוך המעבדה, ואז פשוט פותח את הדלת וישר יוצא ל'מגרש המשחקים', לשטח הניסוי. ומה מרוויחה אנבידיה מהשידוך? "אני מאמין שהם מבינים את הפוטנציאל כאן.

כשרואים מה קורה כשאיראן פוגעת בחוות שרתים בדובאי, מבינים פתאום למה חשובה חוות שרתים בחלל פתאום שוק החלל נראה ריאלי מתמיד, ויש לו הצדקה לא רק כלכלית, אלא פוליטית וביטחונית. וחוץ מזה, מצפה רמון היא העיירה הכי נידחת בישראל. זה יתרון גדול". סליחה, אמרת יתרון? נאור: "נכון.

כי כשאתה רוצה לעבוד על פיתוח טכנולוגי שיעבוד במקומות מנותקים כמו על הירח ומאדים, אם תעשה לו פיילוט בתל-אביב לא יהיה לזה ערך אמיתי. הבן שלי נפצע ברגלו אם הייתי גר בתל אביב הייתי קופץ לאיכילוב, נכון? בירח קופצים לאיכילוב? גם פה לא. כך שאתה חייב למצוא פתרון תחליפי. "אילון מאסק, שמתכנן ליישב אנשים על המאדים, יקנה ה