הגאונות של הג'נרל-מנג'ר סם פרסטי, שאיכשהו גם ניצל בחירות דראפט גבוהות כדי לדייק בכל שחקן שהצטרף וגם יצר לעצמו מאגר אינסופי של בחירות נוספות לעתיד, הפכה את אוקלהומה סיטי למושא לקנאה ולמודל לניהול נכון.

מי לא היה רוצה סגל צעיר וכיפי, עם ה-MVP של הליגה בחוד ההתקפה וספסל בלתי נגמר של שומרים קשוחים ואתלטיים שיודעים גם לקלוע משלוש?

על הנייר, זה נראה כמו מודל יציב מספיק כדי לייצר שושלת, וההרגשה היא שאנחנו חווים את העוצמה של המועדון כבר עשור לפחות, אבל למעשה, הדומיננטיות של הת'אנדר מתרכזת בשלוש השנים האחרונות בלבד, כשבשיאן היא זכתה באליפות.

משני צדי התואר היא הודחה על ידי דאלאס של לוקה דונצ'יץ' וסן אנטוניו של ויקטור וומבניאמה, והעונה הנוכחית עלולה להסתיים הרבה יותר מוקדם ממה שהמאמן מארק דייגנולט רגיל. כי בסופו של דבר, יש היבט שאיש לא יכול לשלוט בו, בטח בעידן הסופר-אינטנסיבי והעמוס של ה-NBA: הפציעות.

בתוך שבוע וחצי מפתיחת הליגה, הת'אנדר עברו מסיפוק של ניצחון יפה על סן אנטוניו במשחק הראשון לבחינת שרטוטים להרחבת אגף הטיפולים של המועדון. שלושה שחקני חמישייה מהותיים יצאו מהתמונה, ומשאירים את שיי גילג'ס אלכסנדר כמעט בודד במערכה במערב העמוק. בור של 20 נקודות השם הראשון אינו מפתיע.

כשהוא כשיר, צ'ט הולמגרן הוכיח שהוא סופרסטאר חריג ששווה אליפות, אבל הסנטר הענק והדקיק מצדיק בעקביות את החששות שהיו לגביו כשנכנס לליגה (בשנה איחור, כידוע, אחרי שגמר את העונה הראשונה לפני שנפתחה בגלל פציעה). הפעם מדובר בקרע בגיד בברך, שהגיע אחרי שלוש הופעות בלבד.

הולמגרן פתח חזק מאוד, עם ממוצע קרוב לדאבל-דאבל ונוכחות הגנתית מדהימה (שלוש חסימות למשחק), ועכשיו ייעדר לפחות חודשיים. גם כשיחזור, באוקלהומה יודעים שהבחור הוא רולטה, ובכל רגע נתון הדברים יכולים להשתבש. הרכז החכם והאנרגטי קייסון וואלאס, שומר ברמה גבוהה מאוד, הושבת עוד לפניו.

כאן לא מדובר בחודשיים: קרע בכתף שלח את וואלאס לניתוח. הוא גמר את העונה הסדירה, ולפי קצב ההחלמה בקבוצה יוחלט לקראת הפלייאוף אם יש סיכוי להשתמש בו. זו בהחלט לא תקופה טובה עבור משפחת וואלאס, כשרחוק במזרח התיכון, האח קיטון לא מצליח להתאקלם במכבי ת"א.

אבל ג'יילן וויליאמס הוא כבר עולם אחר, אפילו ביחס לשני הכוכבים שכבר הזכרנו. אותו משחק מול הקליפרס עלה לאוקלהומה גם בוואלאס וגם בוויליאמס, מספר 2 של שיי שהפציעה הקשה הקודמת שלו, בעונה שעברה, לא איפשרה לת'אנדר להגיע רחוק יותר. הפציעה הנוכחית הייתה מזעזעת, התנגשות בדרק ג'ונס שהותירה את וויליאמס עם רגל שבורה ופריקת קרסול.

וויליאמס כבר לא יחזור העונה, מה שמותיר בור של סביב 20 נקודות ושחקן שיכול להוביל את הקבוצה למשך תקופות ממושכות ולהוריד את העומס משיי.

אתמול לפנות בוקר אפשר היה לקבל דוגמה למצב הנוכחי של אוקלהומה סיטי, עם תבוסה 119:98 ביוסטון, קבוצה שפתחה נפלא את העונה ויכולה ללכת רחוק כל עוד תמשיך לתת לצעירים את הכדור על חשבון קווין דוראנט. שיי בבעיה.

רק הוא והסנטר הגרמני אייזיאה הרטנשטיין נותרו מהחמישייה, שבה פותחים כעת גם הגבוה המשלים והבינוני להחריד קנריץ' וויליאמס, הרכז אייג'יי מיצ'ל שנזרק למים העמוקים וצריך להתעורר במהירות, וגלגל ההצלה היחיד שיש לדייגנולט – הסקורר ג'ארד מקיין, שבמקום להמשיך כג'וקר שובר שוויון מהספסל, צריך להפוך כעת לשחקן מוביל מהרגע להרגע.

הספסל התרוקן, ומחכה לחזרה של אלכס קארוסו מהנקע בקרסול לצד תקווה להתפוצצות מיידית של הרוקי הספרדי אדאי מארה שעוד זקוק לזמן. ניהול לא אופטימלי אבל למרות שהפציעות הן הבעיה הבולטת ביותר, ההתנהלות של דייגנולט לא עזרה להתמודדות איתן. כבר בעונה שעברה הניהול שלו לא היה אופטימלי, ויש לו חלק משמעותי במה שקרה בפלייאוף.

הוא נסוג מהשימוש ברוטציה רחבה כמו בעונת האליפות, ונשען בכבדות על שיי והכניסה מהספסל של קארוסו ומקיין, שיכולים לנצח משחקים בסדרות אבל לא סדרות.

ההפעלה של הולמגרן לא הייתה נכונה, לו דורט - שחקן הגנה מושלם והלב של הקבוצה - נמחק כאופציה התקפית, ושני שחקנים שעזרו מאוד בדרך לתואר, אייזיאה ג'ו וארון וויגינס, יובשו ועברו הלאה הקיץ.

כעת, בין המגבלות הכלכליות (כל הצעירים המובילים מתבגרים ומזנקים מחוזי רוקי לחוזים שמתאימים להם) לפציעות ולשינויים בסגל, למשל העזיבה של דורט שהבין שאין לו מקום, אוקלהומה נקלעה לבעיה. גם עם שלושת הפצועים, היה סימן שאלה לגבי הספסל - גם הנוכחים בו וגם הרצון של דייגנולט למקסם את השימוש בו.

עכשיו כבר אין לו הרבה ברירה אלא למצוא פתרונות יצירתיים. דריימונד גרין מגולדן סטייט דיבר לאחרונה על הנושא, ואמר שאוקלהומה סיטי עדיין טובה מספיק כדי לנצח את רוב היריבות. "אבל בפלייאוף", הוא הוסיף, "כל הבעיות יוצאות לאור".