בליל כ"ב חשוון תרע"ח נכנסו הבריטים לעיר החרבה לאחר שלוש מערכות עקובות מדם הסיפור הבלתי יאומן על החיילים היהודים שנקברו לצד חבריהם, ה'קדיש' שנאמר השנה תחת אש – והסגירה ההיסטורית שנמשכת עד ימינו (היסטוריה) היום, כ"ב בחשוון, מלאו 109 שנים לכיבוש עזה בידי הבריטים.

בליל כ"ב בחשוון תרע"ח (6–7 בנובמבר 1917) יצאו סיורים של הקורפוס ה-21 הבריטי אל קווי ההגנה הטורקיים ומצאו אותם ריקים. חיל המצב העות'מאני נסוג בחשאי צפונה, ובבוקר נכנסו הבריטים לעיר נטושה והרוסה. בתשע בבוקר כבר רכבה חטיבת פרשים הודית בין חורבות העיר בדרכה לבית חאנון. הכיבוש הזה לא הגיע בקלות.

שלוש פעמים ניסה חיל המשלוח המצרי לכבוש את עזה. בפעם הראשונה, ג' בניסן תרע"ז (26 במרץ 1917), כיתרו הרוכבים האוסטרלים והניו זילנדים את העיר, חדרו לרחובותיה מצפון, והרגלים כבשו את גבעת עלי מונטאר השולטת עליה. ואז, כשהשמש שקעה בשש בערב ובמפקדה עוד לא ידעו שהגבעה נכבשה, ניתנה פקודה לסגת.

ההיסטוריון הניו זילנדי כריסטופר פגסלי כתב שהרוכבים ראו את הניצחון נחטף מידיהם. העות'מאנים, מצדם, הטילו ממטוס פתק לבריטים: ניצחתם אותנו בהודעות לעיתונות, אבל אנחנו ניצחנו אתכם בעזה. בפעם השנייה, כ"ה–כ"ז בניסן תרע"ז (17–19 באפריל 1917), עמדו הבריטים מול עיר מבוצרת היטב.

הם הביאו לכאן טנקים, וארץ ישראל הייתה הזירה היחידה מלבד צרפת שבה הופעלו טנקים במלחמה ההיא. הם גם ירו לראשונה פגזי גז במערכה. זה לא עזר: בתוך ימים ספורים ספגו 6,444 נפגעים – הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים. המפקדים מארי ודובל הודחו, ובמקומו של מארי הגיע הגנרל אדמונד אלנבי המפורסם. אלנבי לא הסתער שוב על עזה חזיתית.

את המכה העיקרית הנחית בבאר שבע, ט"ו בחשוון תרע"ח (31 באוקטובר 1917), ובעזה הסתפק במתקפה שנועדה לרתק את חיל המצב. קודם לכן הפגיזו התותחים מהיבשה ומהים את העיר במשך שישה ימים, בהפגזה הכבדה ביותר במלחמה מחוץ לאירופה. כדי להטעות את הטורקים הפיצו הבריטים שמועות על נחיתה מהים מאחורי עזה.

בליל ט"ז–י"ז בחשוון (1–2 בנובמבר) כבשו הרגלים את קו ההגנה בחולות שמדרום-מערב לעיר, וחמישה ימים אחר כך עזה נפלה. ירושלים נכנעה כעבור חודש, בערב חנוכה תרע"ח. בקרב הראשון נהרגו 523 חיילים בריטים, בשני 509 לפי המספרים הרשמיים ובשלישי 350, ועוד אלפי נעדרים, שחלקם נהרגו.

על מספר ההרוגים העות'מאנים אין הסכמה, אבל בקרב השלישי לבדו קברו הבריטים יותר מאלף מהם בתעלות שכבשו. רוב החללים הבריטים נטמנו בבית הקברות הצבאי שהקימו הבריטים בצפון העיר, בשכונת א-תופאח, ונחנך בטקס ב-1925. טמונים בו 3,691 חללים, 3,217 מהם ממלחמת העולם הראשונה, ו-781 נקברו כאלמונים.

בין המצבות האחידות בולטות עשרות מצבות שחקוק עליהן מגן דוד: קברי חיילים יהודים שנפלו במדי הצבא הבריטי. הבריטים לא הפרידו את החללים לפי דת אלא לפי יחידה, ולכן קבורים היהודים לצד חבריהם לנשק. בבית קברות בריטי נוסף ברצועה, בדיר אל-בלח, טמונים עוד 724 חללים, ובהם תשעה יהודים.

בחורף תשפ"ד הגיעו לשם לוחמי גדוד 74 מחטיבה 188, ומפקדם סא"ל אורן שינדלר אמר קדיש על קברי היהודים, כשברקע נשמעים קולות הקרב. על עזה ותולדותיה וכמובן על בית קברות זה, ראו בהרחבה בספרי "עזה מאז ולתמיד", בהוצאת פלדהיים ויפה נוף. 109 שנים אחרי, צה"ל יושב בחלק מרצועת עזה.

בהסכם הפסקת האש מאוקטובר 2025, שהוביל הנשיא טראמפ, נקבע שישראל תחזיק ב-53% משטח הרצועה. לפני כחודש אמר מפקד אוגדת עזה, תא"ל לירון בטיטו, בפודקאסט צה"ל שהצבא שולט כבר ב-63% מהשטח ושהוקמו כמעט 40 מוצבים חדשים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה להגיע ל-70%.