הטלסקופ החדש גילה הפתעה בשולי מערכת השמש: השבוע בחלל לגלוש אל הרווחה הנפשית מי שמצביע – מרוויח! תוסף מלטונין – טוב, רע או לא נורא?

“כוח העל של הטלסקופ רובין הוא היכולת לזהות תנועה ושינוי בתוך כמות עצומה של גרמי שמיים שבני אדם מעולם לא ראו קודם לכן”, הסביר אדוארד אג’הר (Ajhar), מנהל המצפה מטעם הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית (NSF), שמפעילה את הטלסקופ הממוקם בצ’ילה בשיתוף משרד האנרגיה של ארצות הברית.

“הכוח הזה משפר מאוד את היכולת שלנו לגלות ולהבין דברים חדשים על מערכת השמש שלנו, על שביל החלב ועל מיליארדי גלקסיות ברחבי היקום”. גרם השמיים התגלה בניתוח שעשה מתיו הולמן (Holman) מאוניברסיטת הרווארד, שהוא אחד מחברי צוות הטלסקופ, לנתונים שהטלסקופ אסף בתקופת ההרצה שלו.

באמצע אוקטובר השנה הוא השתמש בתוכנה שכתב כדי לנסות לבודד עצמים מסוימים מתוך מיליארדי הגופים החלליים שמופיעים בצילומי הטלסקופ, ולהתחקות אחרי תנועתם, בתקווה לזהות גופים כאלה בשולי מערכת השמש, מעבר למסלול של נפטון. “התגובה הראשונה שלי לזיהוי הייתה חוסר אמון נרגש”, סיפר הולמן.

“עצמים כאלה נדירים מאוד, לכן בדקתי מיד אם משהו שגוי בעבודה שלי או בתוכנה”. כדי להסיר ספק בחן הולמן צילומים קודמים של הטלסקופ, וזיהה את ED138 בעשרים צילומים קודמים שנעשו בין החודשים מרץ ליולי השנה. לפי נתוני המסלול הוא חיפש את גרם השמיים בצילומים ישנים יותר מטלסקופים אחרים, ומצא תיעודים שלו שנקלטו כבר ב-2016.

החוקרים הגישו את הנתונים למרכז הגופים הפלנטריים הקטנים של האיגוד הבינלאומי לאסטרונומיה (IAU), שמאשר תצפיות כאלה וקובע את שמותיהם של גרמי שמיים. לאחר הפרסום החלו טלסקופים רבים בעולם לחפש את ED138 ולחקור אותו.

אם הממצאים יאומתו ואכן מדובר בכוכב לכת ננסי, הוא יצטרף לקבוצה המצומצמת שכוללת כיום חמישה גופים כאלה: פלוטו, קרס (Ceres), אריס (Eris), האומה (Haumea) ומאקה-מאקה (Makemake). החוקרים מקווים כי הממצא יאומת, וכי זה רק קצה הקרחון של היכולות שמפגין הטלסקופ ורה רובין בגילוי גרמי שמיים שאיננו מכירים עדיין.

המתווה המסובך בדרך לירח סוכנות החלל של ארצות הברית (נאס”א) הציגה בסוף השבוע שעבר את התוכניות העדכניות שלה להנחתת בני אדם על הירח. התוכניות כוללות מתווים שונים להפעלת רכבי הנחיתה של החברות ספייס אקס ובלו אוריג’ין, שמתחרות כעת על ביצוע הנחיתה המאוישת הראשונה בתוכנית ארטמיס. כל מתווה כולל כמה וכמה שיגורים של טילים ענקיים.

כמו כן נאס”א פרסמה פרטים חדשים על משימת ההכנה, ארטמיס 3, שאמורה להתבצע במסלול סביב כדור הארץ עם רכבי הנחיתה של שתי החברות. על פי התוכניות הרשמיות, המשימה אמורה להתקיים בקיץ 2027. הנחיתה המאוישת הראשונה – משימת ארטמיס 4 – אמורה נכון לעכשיו להתבצע לקראת סוף 2028.

לפני נחיתה מאוישת על הירח יידרשו שתי החברות להדגים נחיתה לא מאוישת של הרכב שלהן. נוכח קצב ההתקדמות של שתיהן, ושל נאס”א עצמה, אפשר להניח בסבירות לא מבוטלת שהמועדים האלה יידחו. רכב הנחיתה של ספייס אקס מבוסס על החללית הענקית סטארשיפ, שביצעה לאחרונה טיסה מסלולית ראשונה.

אולם כדי להנחית סטארשיפ על הירח ולאפשר לה להמריא משם בחזרה, היא תצטרך לצאת לדרך עם מיכל דלק מלא, ועל פי המתווה הזה היא תתודלק בחלל. ספייס אקס מתכוונים לשגר סטארשיפ אחרת, בתצורה של תחנת תדלוק (Depot) למסלול נמוך סביב כדור הארץ.

לאחר מכן ישוגרו זו אחר זו כמה חלליות סטארשיפ אחרות שישאו בתוכן דלק לחללית התדלוק, עד שימלאו את מיכליה. בשלב הבא ישוגר רכב הנחיתה, שיחבור לחללית התדלוק וימלא שם את מיכליו. בשלב הזה תשוגר חללית אוריון מאוישת של נאס”א, על גבי טיל SLS של הסוכנות, כפי שכבר נעשה במשימת ארטמיס 2, ששלחה צוות ראשון לטיסה סמוך לירח באפריל 2026.

האוריון תחבור לסטארשיפ, והמנועים של סטארשיפ יקחו את החלליות הצמודות לירח ויכניסו אותן למסלול סביבו. שני אסטרונאוטים יעברו לתוך הסטארשיפ וינחתו על הירח, ושני האחרים ימשיכו להקיף את הירח בחללית אוריון. לאחר סיום הפעילות על פני הירח ימריא הסטארשיפ מפניו ויחבור שוב לאוריון במסלול סביב הירח.

שני האסטרונאוטים שהלכו על הירח יחזרו לאוריון, והארבעה ישובו לכדור הארץ בחללית אוריון. רכב הנחיתה על הירח אינו מותאם לחזרה לכדור הארץ, ובנאס”א לא פירטו בינתיים מה התוכניות לגביו, ואם יש כוונה להשאירו פעיל ולהשתמש בו לנחיתות נוספות על הירח, אחרי תדלוק במסלול סביב הירח או סמוך לכדור הארץ.

בכל מקרה, המתווה הזה דורש שיגורים רבים של סטארשיפ, וכן חבירה בחלל ותדלוק חלליות – יכולות שספייס אקס עדיין לא הדגימה. המתווה של חברת בלו אוריגי’ן אינו דורש תדלוק בחלל, אבל גם הוא כולל כמה וכמה שיגורים של הטיל הענקי שלהם, ניו גלן.

הכוונה היא להציב בחלל שלושה “שלבי מעבר” (Transfer stages), מעין יחידות הנעה נוספות לרכב הנחיתה שלהם, בלו מון. לאחר מכן ישוגר רכב הנחיתה עצמו, יחבור לשלבי המעבר, והם יטיסו אותו לירח כמו טיל רב-שלבי, כשכל שלב מעבר כזה מתנתק אחרי שכילה את הדלק שלו.

אחרי שרכב הנחיתה ייכנס למסלול סביב הירח, הוא יחבור שם לחללית אוריון מאוישת, שתשוגר מכדור הארץ בטיל SLS. שני אסטרונאוטים ייכנסו לבלו מון וינחתו בו על הירח, בעוד שניים אחרים ממשיכים להקיף את הירח באוריון, כמו במתווה של ספייס אקס.

גם כאן, אחרי שרכב הנחיתה יחזור מפני הירח, הוא יחבור לאוריון, וכל אנשי הצוות יחזרו בה לכדור הארץ. גם בלו אוריג’ין לא פירטה בינתיים מה בכוונתה לעשות עם רכב הנחיתה לאחר שישוב מפני הירח לחלל.

כאמור, המתווה הזה אינו דורש תדלוק בחלל, ולכן לכאורה קל יותר ליישמו, אבל בלו אוריג’ין מתמודדת עם אתגרים משלה, בראשם העובדה שאין לה כרגע אפשרות לשגר טילי ניו גלן. הטיל החדש שוגר פעמיים בלבד לפני שכן השיגור היחיד שלו, בקייפ קנוורל בפלורידה, נהרס בפיצוץ בחודש מאי השנה.

החברה אומנם הבטיחה שעבודות השיקום מתקדמות מהר, ושהשיגורים יחודשו עד סוף 2026, אבל היא תצטרך לשגר בקצב מהיר מאוד כדי לעמוד בלוח הזמנים המתוכנן, וספק אם היא ערוכה לכך. בעתיד החברה שואפת לפתח מתווה של תדלוק רכב הנחיתה בחלל, במקום להשתמש בשלבי מעבר.

במסיבת העיתונאים הציגו ראשי נאס”א גם את מתווה משימת ארטמיס 3, שנועדה לספק בחינה ראשונית של שני רכבי הנחיתה במסלול סביב כדור הארץ, ושל הממשק שלהם עם חללית אוריון. המשימה כולה אמורה להימשך לפחות שבועיים, ועד חמישה ימים מעבר לכך, בהשתתפות צוות של ארבעה אסטרונאוטים שהוצג ביוני השנה, ולכלול שיגור של כל שלושת הטילים הענקיים.

ראשית מתוכנן שיגור של ניו גלן, שיציב את רכב הנחיתה של בלו אוריג’ין במסלול סביב כדור הארץ. לאחר מכן תשוגר חללית אוריון מאוישת על גבי טיל SLS, ותתמקם בסופו של דבר במסלול. שם האסטרונאוטים יישארו יומיים-שלושה בבדיקת החללית ומערכותיה, לפני שיחברו לבלו מון.

הצוות יעשה תמרוני עגינה וניתוק עם רכב הנחיתה, ובהמשך האסטרונאוטים ייכנסו לרכב הנחיתה ויבחנו את מערכותיו, ובראשן מערכות תמיכת החיים. אחרי הניסויים האלה תשגר ספייס אקס את החללית סטארשיפ, עם מתאם עגינה מיוחד לאוריון. החללית המאוישת תתנתק מבלו מון ותחבור לסטארשיפ במסלול נמוך יותר, של כ-380 קילומטר, ובמתווה קצר יותר.

התמרונים צפויים להימשך כשעתיים בלבד, והצוות לא ייכנס בשלב הזה לרכב הנחיתה. התמרון נועד רק לבחון את העגינה של שתי החלליות ואת טיסתן יחד כרכב אחד. אחרי שהאוריון תיפרד גם מהסטארשיפ, אנשי הצוות שלה ישהו בחלל עוד 9-6 ימים לשורה של ניסויים, כולל בחינה של חליפות ההישרדות שלהם, שצוות ארטמיס 2 לא הספיק לעשות במשימה שלו.

ראש סוכנות החלל ג’ארד אייזקמן (Isaacman), הדגיש כי נאס”א פועלת בכל המרץ לקדם את הנחיתה המאוישת על הירח. “אין לנו כוונות לשבת מהצד כשכל חלקי הפאזל מתחברים. לא זו הדרך שבזכותה תוכנית אפולו הצליחה, ולא זו הדרך שבה מגשימים את הכמעט-בלתי-אפשרי”, הוא אמר במסיבת העיתונאים. “נאס”א מלאת אנרגיה.

אנו בונים מחדש את יכולות הליבה וסדנאות הייצור שלנו פועלות 24/7”. עם זאת, למרות ההשקעה הכספית הגדולה בתוכנית שנועדה להקים בסיס על הירח, קשה לראות את התוכנית מתקדמת בקצב המתוכנן ומנחיתה בני אדם על הירח כבר בעוד כשנתיים. טיסות התיירות יחזרו בקרוב?

חברת וירג’ין גלקטיק הציגה את מטוס החלל החדש שלה, שמיועד להפעלת טיסות תיירות לגבול החלל, והתוכנית היא להתחיל לבצע טיסות מסחריות באמצע 2027. החברה עצרה ב-2024 את טיסות התיירות לגבול החלל במטוס הקודם שלה, שנקרא יוניטי (Unity), אחרי שביצעה שבע טיסות תיירות במשך כשנה, במטרה להתמקד בפיתוח הדור החדש של המטוס, מסדרת “דלתא”.

תמונה ראשונית של המטוס החדש פורסמה לפני כחצי שנה. כעת חשפה החברה את שמו שנבחר במשאל ציבורי, אפרון (Apeiron), מהמילה היוונית שמשמעותה “חסר גבולות”, ופרסמה תמונות רשמיות לרגל העברתו ממתקן הייצור באריזונה לאתר הניסויים שלה בניו מקסיקו.

אפרון קצת יותר גדול מהגרסה הקודמת של המטוס, ואמור לשאת בכל טיסה שישה נוסעים ושני טייסים. גם המטוס הקודם הותאם להלכה לשישה נוסעים משלמים, אך בפועל הטיסה ארבעה נוסעים לכל היותר בכל פעם. החידוש העיקרי בו אמור להיות עלייה משמעותית בתדירות הטיסות.

במטוס הקודם בוצעו טיסות בתדירות מרבית של פעם בחודש, כעת מדברים בווירג’ין על שתי טיסות בשבוע. לפני שבועות אחדים הודיעה החברה שהיא מתכננת להוציא עד 125 טיסות בשנה, והרבה יותר מכך לאחר שיסתיים ייצורו של מטוס נוסף מסדרת דלתא. מטוסי החלל של וירג’ין נישאים על גבי מטוס ייעודי לגובה של כ-18 קילומטרים בערך מעל פני הקרקע.