הגורו מהודו התגלה כתוקף, קבוצת היוגה הפכה למשהו אפל: "היינו עבדים בתוך כת"

מעצרו של הרב יוסף שובלי ממירון החזיר לתודעה תופעה שבדרך כלל מתקיימת הרחק מהעין הציבורית.

קבוצות סגורות, מנהיגים רוחניים בעלי כוח כמעט מוחלט - ונפגעים שלעיתים מבינים רק כעבור שנים רבות שהקשר שהוצג להם כדרך לגאולה, ריפוי, אמונה או דרך חיים מפותחת במיוחד הפך למערכת של שליטה, שפעמים רבות באה לידי ביטוי גם בניצול, שעבוד והתעללות בכל תחומי החיים.

זה מתחיל בפגיעות נפשיות ובניצול כלכלי, ומגיע לא פעם גם לפגיעות פיזיות ומיניות. הפרשה שבה נחשד שובלי עדיין בראשיתה ותתברר בחדרי החקירות ובבתי המשפט, אבל הדרך שבה התפוצצה - מתלוננים שפנו תחילה למרכז לנפגעי כתות לפני שבוצע המעצר על ידי המשטרה - מספרת סיפור רחב הרבה יותר.

כתות וקבוצות פוגעניות כבר לא נראות בהכרח כמו מתחם מבודד ומנהיג שצועק על מאמיניו: הן מתחילות בשיעור יוגה, בקהילה דתית, במורה כריזמטי או במטפל שמבטיח ריפוי ומשמעות. לפעמים, רק אחרי שנים מתברר שהחיבוק הפך לכלוב - אבל גם אז ספק כמה מענה הקורבנות יקבלו מהמדינה.

לפי נתוני המרכז הישראלי לנפגעי כתות, פועלות כיום במדינה לפחות 200 קבוצות פוגעניות, ובהן כ-10,000 ילדים. "יש עלייה מאוד גבוהה בפניות", אומרת רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות. "אני לא יכולה להגיד רק שיש עלייה בכמות הקבוצות, כי הרבה פניות מגיעות גם מקבוצות שקיימות כבר 15 או 20 שנה ורק עכשיו מתחילות להגיע עדויות.

יש יותר מודעות, וגם המצוקה הביטחונית והכלכלית מושכת יותר אנשים שנכנסים למסגרות כאלה". האמונה היא לא הבעיה. השליטה היא הבעיה המילה "כת" מעוררת כמעט תמיד תגובת בטן, ונשמעת כמו משהו רחוק וקיצוני.

אבל מי שמלווה נפגעים שנים ארוכות מזהיר שדווקא הדימוי הזה הוא חלק מהבעיה: כת פוגענית אינה מוגדרת לפי האמונה שלה, אלא לפי האופן שבו היא מפעילה כוח. "כשאנחנו מדברים על כת פוגענית", מסבירה ליכטנשטיין, "אנחנו מדברים על קבוצה שיש לה מנהיג ואידיאולוגיה. עד כאן זה יכול להיות לגיטימי.

הפוגענות מתחילה במערכת היחסים בין המנהיג למאמינים - מערכת שמתבססת על יחסי תלות עמוקים ושליטה קשה שמאפשרת פגיעה בחברי הקבוצה הכיתתית". כת פוגענית יכולה להופיע כמעט בכל "תחפושת": דתית, רוחנית, טיפולית, עסקית, פוליטית ועוד. ודאי שלא כל קבוצה רוחנית היא כת, ולא כל מסגרת עם מנהיג היא פוגענית.

ההבדל הוא בדפוסים: האם מותר לערער ולעזוב בלי להיענש? האם נשמר קשר עם המשפחה והחברים? האם יש חיים מחוץ לקבוצה - או שהעולם שבחוץ מוצג כאיום? "יש מאפיינים ברורים שנקבעו על ידי חוקרים בעולם", אומרת ליכטנשטיין.

כך למשל, "ניתוק ממשפחות, השפלות, זריעת פחד, ענישה, אמת אחת ושלילת כל הדברים החיצוניים" הם מאפיינים כיתתיים שחוקרי כתות זיהו. מהניסיון המקצועי הרב שנצבר במרכז לנפגעי כתות, ליכטנשטיין מציעה לבדוק גם את השאלות הבאות: האם המנהיג מתעלם מהצרכים האישיים ומגבולות של חברי קהילתו?

האם המנהיג מציג את עצמו מעל החוק ומעל כללי המוסר המקובלים? האם כישלונות או קשיים אישיים מיוחסים לחוסר נאמנות לקבוצה למנהיג? אחת הטעויות הנפוצות, לדבריה, היא להניח שזה קורה רק לאנשים "חלשים": "ממש לא. פגשתי יוצאי כתות שעבדו במקצועות חופשיים, עורך דין, רופאת ילדים, פסיכולוגית, מדענים ועוד.

הנפגעים באים מכל גווני החברה ופעמים רבות בעקבות מצוקה או חיפוש רוחני - הם נקלעו לקבוצה הלא נכונה". היא קוראת לזה "מלכודת דבש": אדם מקבל בהתחלה משהו שיש בו גם אמת, וזה מה שמושך אותו פנימה. אחר כך הוא מוכן לוותר על סימני אזהרה, עד שהחריג הופך לעיקר.

שרון דוני, המנהלת הקלינית של המרכז לנפגעי כתות, מתארת זאת כתהליך זחלני: "זה יכול להיות מקום שמדבר בשפה של מודעות, ריפוי, חופש ואותנטיות. מקום שיש בו בתחילה 'הפגזת אהבה', והענקת משמעות ותכלית. בהמשך מופיעים הכללים, הדרישה לנאמנות ללא סייג, ההפחדה והסנקציות".

מ"אינפלציה של אהבה" ל"טקסי השפלה" ניסים נחום (42) היה בן 15 כשהוריו התגרשו. באותה תקופה, שתי נשים מארגון נוצרי-משיחי הגיעו לבית המשפחה והציעו לאמו "נחמה מתוך התנ"ך". לאחר שהאם הבינה שמדובר בתנועה נוצרית היא החליטה להפסיק את הקשר, אבל ניסים המשיך בסתר - ונשאר בקבוצה במשך 22 שנה. "היו שני דברים שמשכו אותי", מספר ניסים.

"הייתי עמוק בארון, וקראתי מאמר על מישהו שהיה הומו, למד איתם, קיבל את רוח הקודש, השתנה, התחתן עם אישה והביא ילדים. חשבתי: איזה כיף, גם אני יכול. והדבר השני היה התחושה שגיליתי את האמת. מצאתי את האמת המוחלטת. יש אמת ויש שקר, יש אלוהים ויש שטן. פתאום יש משמעות להכול". הכניסה, לדבריו, הייתה עטופה בחום.

"קיבלתי את הליטוף שהייתי צריך. זו הייתה אהבה אינסופית. חום, אכפתיות, דאגה. אינפלציה של אהבה". אבל לצד אותה אהבה, העולם שבחוץ החל להיצבע בצבעים מאיימים: "אתה לומד שהעולם כולו רע, שהוא שייך לשטן ושצריך להיזהר מההשפעה שלו. פחדתי אפילו מההשפעה של אמא שלי עליי". כשהיו אומרים לו מבחוץ שמדובר בכת, הייתה לו תשובה מוכנה.

"אמרו לי את זה מלא פעמים. אבל אתה לומד מה לענות. אתה אומר: 'לפי ההגדרה המילונית כת זו קבוצה קטנה שהולכת אחרי מנהיג, ולנו אין מנהיג - המנהיג שלנו הוא אלוהים'. ואתה גם יודע שהעולם לא מבין". השליטה שם לא התבטאה באלימות פיזית, אלא במשמעת חברתית עמוקה. "למשל שאסור לענות תשובות באספות.

למישהו מבחוץ זה אולי נשמע 'מה כבר קרה', אבל בפנים זה עונש נורא, כי כולם שמים לב". היו גם ועדות שיפוטיות פנימיות ו"נאומי ציון", שבהם המנהיגים יכולים לציין לרעה אדם מול כל חברי הקהילה - ממש "טקס השפלה". העונש הקשה ביותר היה נידוי: "אף אחד לא מורשה לדבר איתך, גם לא בני משפחה. וזה הפחד הגדול.

אתה כל הזמן יודע שאם תעזוב, תפסיד את כל העולם שלך". במשך שמונה שנים הוא רצה לצאת - אבל לא כי הבין שמשהו לא בסדר בקבוצה. "רציתי לצאת כי חשבתי שאני חוטא. לא חשבתי שהם לא בסדר, חשבתי שאני לא בסדר". הוא עבד במשרד תרגום של הארגון בלי שכר, בלי חיסכון, בלי פנסיה ובלי ניסיון תעסוקתי מחוץ למסגרת.

"הגעתי לגיל 30, ולא היה לי כלום. לא עבודה, לא כסף, לא השכלה מעבר לבגרות, לא קשרים. אם אני עוזב - איפה אני אחיה?" היציאה הגיעה דווקא בתקופת הקורונה. בגלל טיפול רפואי הוא הופרד מהקבוצה וגר לבד, וקשר עם אדם מבחוץ הוביל אותו למרכז לנפגעי כתות. "הלכתי לשם רק כדי שאוכל להמשיך לפגוש אותו", הוא מודה.

"ישבתי מול העובדת הסוציאלית ואמרתי לה: 'אני לא יודע מה אני עושה פה, זו לא כת'. והיא שאלה: 'אז למה אתה פה?' , ופתאום יצא לי: 'אני מפחד'. והתחלתי לבכות". משם החל תהליך יציאה שנבנה כמעט כמו מבצע: בלילות חסך כסף לשכר דירה, ובימים המשיך לעבוד במסגרת. בהמשך קיבל סיוע מביטוח לאומי. "זה היה חבל הצלה מטורף", הוא אומר.

לדבריו, גם חמש שנים אחרי שיצא הוא עדיין לומד מחדש מה זה שפה, זהות וקהילה: "עד היום אני מרגיש שאני לומד מה זה להיות ישראלי". היום ניסים מעביר הרצאות על כתות וקבוצות פוגעניות שבהן הוא מספר את סיפור חייו, ומתפעל באינסטגרם עמוד תחת הכותרת "וידויים של כתלש".

"יחסי מין עם המנהיג הוצגו כשליחות וטיהור פנימי" אילנה (שם בדוי), בשנות ה-50 לחייה, חיה מעל 20 שנה בתוך קבוצה רוחנית בינלאומית שפעלה גם בישראל. בשל מגבלות משפטיות, לא ניתן לפרסם פרטים מזהים על הקבוצה, על המנהיג או על המדינה שבה פעלה.

אבל הסיפור שלה מחדד את אחד המנגנונים הקלאסיים של כתות פוגעניות: איך קבוצה הופכת בהדרגה לכל העולם. "זה היה כל העולם שלי. כל החיים שלי בעצם", היא מספרת. "זה מה שהגורו יצר - שזה יהיה כל החיים שלנו. לא היה לי שום חיים מחוץ לכת. היו מפגשים ארבע פעמים בשבוע, סמינרים חמש פעמים בשנה, וגם עבדתי שם, אז הייתי שם כל יום.

לא היה זמן לשום דבר אחר. הוא גרם לנו להאמין שיש לו כוחות על-טבעיים". היא הכירה את המנהיג בהודו, ונמשכה אחרי הכריזמה שלו. בהמשך עברה לחו"ל והצטרפה לקבוצה שבה היו מאות מאמינים. "אף אחד לא נכנס כי הוא אומר 'אני רוצה להיכנס לכת'", היא אומרת. "אתה חושב שזה משהו טוב.

ואז לאט-לאט, עם שטיפת המוח, אתה כבר חושב שאם יש לך ספק - אתה לא בסדר. להטיל ספק זה לא בסדר". גם אילנה עבדה בחברה של המנהיג תמורת סכום כסף זעום ובלי תנאים, במשך שעות ארוכות ביום. היא תיארה את האופן שבו פגיעות מיניות הוצגו כחלק מתורה רוחנית.

לדבריה, רק אחרי שנים רבות בתוך הקבוצה החל המנהיג להכניס לתורה שלו באופן אינטנסיבי רעיונות על מיניות כדבר "קדוש" ועמוק. בהמשך, כך היא מתארת, יחסי מין איתו הוצגו כמעשה של שליחות, התעלות וניקוי פנימי. "הוא דיבר המון על השליחות שלו. ואז הוא אמר שזה הדבר הכי עמוק שנגלה לו, שהוא בכלל לא רוצה, אבל זה בשביל השליחות.

הוא יודע, ואנחנו צריכים לסמוך עליו. אם אני אומרת לא - אני אומרת לא לכל הסיבה שאני שם". לדבריה, הופעל לחץ פסיכולוגי כבד גם על נשים וגם על בני זוגן, והכול נשמר בסוד. "היו אומרים שזה הזדמנות להתעלות, להתנקות, להיות אדם שהעצמי שלו עבר 'טרנספורמציה'. הכול היה סודי, אף אחד לא ידע מהשני.

ואם מישהי הייתה מספרת למישהו - היא הייתה בבעיה”. השליטה התבססה גם על יחסו של המנהיג - מבט, תשומת לב, קרבה והרחקה. "הכול בקבוצה היה בנוי על אם הוא מסתכל עליך, אם הוא לא מסתכל עליך, אם הוא מדבר איתך, אם הוא יורד עליך. הכול סבב סביב היחס שלו".

מי שלא שיתף פעולה, לדבריה, עלול היה להיענש בהתעלמות: "הוא פשוט הפסיק לתת תשומת לב. התעלם כאילו היא אוויר". במשך שנים, כל תחושת אי-נוחות חזרה אליה כבעיה שלה. "הרבה פעמים הרגשתי שמשהו לא בסדר", היא אומרת, "אבל לפי התורה זה היה כ