מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים כשעגור לוי חלתה לראשונה בסרטן השד, לפני כחמש שנים, ילדיה היו עדיין קטנים. לצד ההתמודדות עם האבחנה והטיפולים, היא ובן זוגה נדרשו להתמודד עם שאלה נוספת: איך מספרים לילדים שאימא חולה? לפני השיחה הם פנו לעובדת סוציאלית בבית החולים וקיבלו ממנה עצות כיצד לעשות זאת.

"הם היו קטנים, הם לא ידעו מה זה אומר", מספרת לוי. "פשוט שמנו לזה שם, שלא יהיה פחד מהדבר הזה. זו מחלה שקוראים לה סרטן". לפני מספר חודשים המחלה חזרה, הפעם כסרטן גרורתי, והמשפחה נאלצה לנהל את השיחה פעם נוספת. אלא שבינתיים חלפו חמש שנים, הילדים התבגרו - וגם המציאות השתנתה.

"הפעם, כשהייתי צריכה לספר לילדים, זה היה שונה", היא מספרת. "כולנו התבגרנו בחמש שנים, אז השפה היא אחרת. אמרנו להם שאנחנו יודעים למה כואב לי, ושחזר לי הסרטן, ושהפעם הוא בעצמות". ההתמודדות עם השאלה מה וכמה לספר לילדים אינה פשוטה. סרטן שד גרורתי הוא מחלה שאינה ניתנת כיום לריפוי, והטיפולים בה עשויים להימשך לאורך זמן.

לצד חוסר הוודאות, התקדמות המחקר והטיפולים מאפשרת לעכב את התקדמות המחלה, להאריך חיים ובמקרים רבים לשמור על איכות חיים. עבור אימהות לילדים צעירים, למציאות הזאת מתווסף הצורך למצוא מילים שיסבירו לילדים מה קורה - מבלי להעמיס עליהם מידע שאינם מסוגלים להכיל.

לדברי מירי אדלר, פסיכולוגית קלינית ואם לשתי בנות שהחלימה בעצמה מסרטן השד, דווקא הניסיון להסתיר עלול להגביר את החרדה. ילדים חשים שמשהו השתנה גם כאשר המבוגרים אינם מספרים להם מה קורה, ובהיעדר מידע הם עשויים להשלים בעצמם את החסר. "כשאין ידע ברור, הילד לא יודע מה קורה", היא מסבירה. "האם אימא הולכת למות?

איזו מין מחלה יש לה? וגם - האם זאת אשמתי". אדלר ממליצה לדבר עם הילדים בשפה פשוטה וקונקרטית, ולהתאים את המידע לגילם ולמצב שבו נמצאת האם. לפי גישתה, גם לעיתוי יש משמעות - לא תמיד נכון לנהל את השיחה מיד עם קבלת האבחנה, כשההורה עצמו עדיין מוצף, אלא לאחר עיבוד ראשוני שמאפשר לדבר ממקום רגוע יותר.

היא ממליצה להיאחז במה שידוע בהווה ולא לנסות לספק תשובות על עתיד שאיש אינו יכול לחזות. במקביל, חשוב לדבר על הקושי מבלי להפוך את המחלה למרכז היחיד שסביבו מתנהלים חיי המשפחה, ולנסות לשמור ככל האפשר על שגרה ותחושת ביטחון עבור הילדים. בסרטן שד גרורתי, מדגישה אדלר, השיחה מורכבת במיוחד.

בניגוד לסרטן השד שבו היא עצמה חלתה, ושניתן היה לריפוי, במחלה גרורתית חוסר הוודאות גדול יותר והשאלות על העתיד ועל המוות עשויות לעלות בעוצמה רבה יותר. גם כאן, לדבריה, יש חשיבות לכנות המותאמת למצב ולגיל הילד. לצד זאת, היא מזכירה שגם האם אינה צריכה להציג כל הזמן חזות של חוזק: "את לא חייבת להיות אימא מושלמת.

אימא טובה זה גם אימא מתמודדת. חוסן זה גם לדעת לבקש עזרה". עבור לוי, החיים לצד המחלה כוללים כיום גם את האימהות וגם את היצירה. היא אמנית רב-תחומית וחלק מקהילת חלאסרטן, שלדבריה הייתה חלק משמעותי בתהליך שעברה. בזמן שהחלימה מהמחלה בפעם הקודמת, פנו אליה מהקהילה והציעו לה ליצור תערוכה להעלאת המודעות לסרטן השד.

"זה ממש נתן לי בוסט כזה, ומאותו רגע לא הפסקתי ליצור", היא מספרת. גם כיום היא ממשיכה לעבוד וליצור, ומספרת שהטיפולים, המחקרים והתמיכה מאפשרים לה לשמור על איכות חייה ומעניקים לה תקווה. והילדים, לדבריה, הם חלק מרכזי מהכוח הזה: "הם לימדו אותי ממש לא לוותר, לא להתייאש, גם כשממש ממש כבד וקשה וכואב.

הילדים הם הסיבה שאני קמה בבוקר, אבל הם עזרו לי להסתכל גם על שאר הדברים בחיים שלי כעל סיבות לצאת מהמיטה". להורדת הספר לחצו כאן מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים