האם לצה"ל באמת חסר כסף, או ששוב עובדים עלינו בעיניים?

צה"ל זקוק לכסף, כך אני למד - כמו כל אחת ואחד מכם, מכותרות החדשות. הבוקר התעוררנו לכותרת שהמצב החמיר עד כדי כך, שצה"ל נאלץ לבטל רכישה של 20 מסוקי קרב מארה"ב, בגלל קוצר במזומנים - מה אתם (לא) יודעים?

ראשית, הרשו לי לברך "שהחיינו": כלומר, כשצבא שפעם אסף כספי גאנגסטרים יהודיים מווגאס כדי לקנות רובים מצ'כוסלובקיה וגנב ספינות משרבורג (אחרי ששולמה רק מחצית התמורה) כדיל לעקוף את אמברגו הנשק שהטילה ממשלת צרפת, מנסה להתנהל בתוך תקציב מסודר - זה כבר סימן להיותנו מדינה כמו-מתוקנת.

ואחרי שהעלינו באוב את צה"ל החכם של פעם, הבה נדבר על צה"ל השבע של היום: מה אנחנו יודעים על מצוקתו הכספית של הארגון המתוקצב ביותר בישראל? האמת היא שכלום ושום דבר. לכן אין לנו אלא לשפוט על סמך ניסיון העבר - ותסלחו לי אם אני קצת מטיל ספק בגרסת מערכת הביטחון.

לכאורה - ואולי אף באמת, יש לצה"ל חוסר מסוכן, בור עמוק כתוצאה מההוצאות האדירות שנכפו על צבא הגנה לישראל בגין עוד שנתת לחימה. אבל מי מספר לנו את הסיפור הזה? הכתבים הצבאיים, האנשים היחידים (מלבד בנימין נתניהו) שעדיין מכהנים בתפקידם מאז 7 באוקטובר - ולמרות שהיו שותפים עקיפים למחדל הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל.

בואו נשוב בדיוק שלוש שנים לאחור, לתקופה של ערב יום הכיפורים - לפי התאריך העברי ולזו שקדמה ל-6 באוקטובר - יום השנה ה-50 למלחמת יום הכיפורים, לפי התאריך הלועזי. מה דיווחו לנו הכתבים הצבאיים? קשקושים ובדותות מפי גנרלים, פוליטיקאים בהתהוות, קצינים רופסים ונפוחים מרוב חשיבות עצמית.

אחרי שקצת התלהמנו, נעצור כדי להבהיר שלא הייתה בדברים הבטלים, לפיהם "צה"ל מוכן לכל תרחיש" משום כוונת זדון - לא של הדוברים, מקור המסרים המרגיעים, ולא של העיתונאים (רובם אנשים הגונים, מהיכרות אישית), שתיווכו לנו את הכזבים. מה כן היה פה?

רשלנות מקצועית - החמורה יותר היא כמובן של מי שהיו אמורים להיות אמונים על ביטחוננו ונרדמו בשמירה - ורשלנות תורמת מצד מתווכים ששכחו שהמנדט היחידי לקיומם הוא זכות הציבור לדעת - ולא תעודת כתב צבאי, שמאפשרת קבלת "תדרוכים עמוקים" מפי מקורות יודעי דבר ועלומי שם. לכן אל תאשימו אותי, כמי שנכווה ברותחין, שאני נזהר בתקציבים.

במשך שנים מרחו אותנו, השחיתו כל שקל פנוי שדרוש לחינוך, לבריאות ולרווחה על צרכי הצבא. מגיל אפס מלמדים אותנו ש"פה זה לא שווייץ", כשמתרצים למה המיסים שלנו קונים לנו כל כך מעט. מה התברר? שצה"ל אינו עומד במשימתו היחידה: לשמור על ביטחון אזרחי ישראל מכל משמר.

מה שמדהים לא פחות הוא עזות המצח של ראשי הצבא, שבטוחים שהעובדה שצה"ל הוא צבא העם - הורינו ואנו וילדינו, די בה כדי ליישר את שורותינו לקריאת "הקשב".

אני לא מצפה חלילה מהצבא שיפעל ללא תקציב, אבל אחרי 7 באוקטובר הייתי מצפה לקצת ענווה, כלומר - שלא יבוא ויגיד לי - האזרח שנאבק כדי לגמור את החודש ושגם כך המדינה חוסכת מפיו לצרכי ביטחון, "תן לי עוד". אתם זקוקים לעוד תקציב? בבקשה - הסבירו, פרטו ונמקו.

ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, דרש בצדק מראש הממשלה לקצץ בכספי השוחד הפוליטי הניתן למי שמשתמטים במאורגן משירות, כדי שיאשר את בקשתו לתוספת תקציב למערכת הביטחון. מה עשה נתניהו בתגובה? ובכן, את הדבר היחיד שהוא יודע לעשות טוב - לרמות את הציבור.

כלומר, טענתו שצרכי מערכת הביטחון מסתכמים לסכומים גבוהים בהרבה מכספי האתנן שהוא מעביר לדרעי, גולדקנופף וגפני (ברוך שפטרנו), היא נכונה. רק שאי אפשר לדרוש סכומים פנטסטיים מהציבור העובד והמשרת, מבלי לגבות ולו תשלום סמלי מהמשתמטים, רק בגלל שאתה זקוק להם להישרדות פוליטית.

הצלחה אמיתית: שביעות רצון של למעלה מ-94% בטיפולי הרזיה כלומר, בסופו של דבר יש כאן שאלה של אמינות: אני מאמין לצה"ל כשהוא טוען שהוא זקוק לכסף, אבל כבר לא מוכן לתת למי שמעל באמוני אפילו שקל אחד, לפני שיוכיח שהוא דרוש. איך יוכיח כשמדובר בעניינים שמחייבים חשאיות?

ובכן, הטכנולוגיה קיימת: לא לי, הפטפטן החמוש במקלדת, אלא לטובים ממני - אנשי אוצר החמושים במחשבונים. אנשי סוד, אבל לא שותפי סוד - וההבדל הוא קריטי. אי שם באייטיז, בטירונות הנח"ל, למדתי מפי מפקדיי שאין חטא שלא ניתן למחול עליו מלבד "פאק באמינות".

כלומר - אם שברת שמירה והודית בכך, תחטוף "שבת" - ובלבד שלא תשקר, כי שבת בבסיס עוברת, אבל השקר לעולם יישאר.

ובכן צה"ל נכבד, דבק בך רבב, כתם בל יימחה, פאק באמינות, שכל עוד לא קמה ועדת חקירה ממלכתית אין ביכולתי, האזרח, שנתבע עתה לשלם את החשבון הכספי (את חשבון הדם כבר שילמו אחיי ביישובי העוטף) דרך להבין האם הופנמו הלקחים, הוסקו ואף יושמו המסקנות. העניין הוא שפה באמת לא שווייץ...

יש איומים ממשיים, חלקם מידיים, והמלחמה בכל אלה דורשת כסף רב... אז מה עושים? מבקשים מהצבא הזקוק לכסף שלנו צעד בונה אמון, למשל הגברת השקיפות של תקציב הביטחון והידוק מערך של פיקוח ציבורי (שוב, בידי מוסמכים ומוכשרים לכך, שיפעלו מטעם הציבור ובשליחותו) על כל שקל.

כי אין לנו צבא אחר - ולצה"ל אין עם אחר, אם לא ישרור בינינו אמון שאינו מבוסס על ספינים ו"הדלפות" לכתבים הצבאיים (שרובם אינם אלא שלוחות של דובר צה"ל), לא יהיה פה ביטחון - ובמשתמע: לא יהיה פה כלום.