מטומטם כמו שזה נשמע: 500 שקל היום, עוני מרוד בגיל 70

יש רעיונות כלכליים גרועים, יש רעיונות פופוליסטיים, ויש הצעות שהן גם וגם, כמו האחרונה בשרשרת היוזמות התמוהות של פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, שהציע לבטל את חובת ההפרשה של העובדים לפנסיה עד גיל 40 . על הנייר זה נשמע נהדר. צעירים גם ככה מתקשים לגמור את החודש, השכר נשחק, שכר הדירה גבוה והמחירים בסופר עולים.

אז הנה שמחון בא לעזרתם ומציע להוסיף להם כ-500 שקלים בחודש לנטו. מאיפה יגיע הכסף? לא מטיפול ביוקר המחיה או מהורדת מיסים. מהפנסיה שלהם. הרעיון הזה כל כך מטומטם, שזה בלתי נתפס. בטח כשהוא מוצג כהקלה, שאלוהים ישמור. חיסכון פנסיוני עובד הפוך.

השנים הראשונות של החיסכון הן הכי חשובות, כיוון שלכסף שמופקד בהן יש עשרות שנים לצבור תשואה וריבית דריבית. 1,000 שקלים שלא הופקדו בגיל 28 הם לא רק 1,000 שקלים שחסרים בפנסיה, אלא כסף שלא עבד במשך עשרות שנים. ויתור על שנות החיסכון הראשונות עלול להפוך לכסף גדול מאוד שיחסר בקצבה העתידית.

וזה בתרחיש האופטימי שבו הצעיר הישראלי מגיע לגיל 40, מתחיל לחסוך ברצינות ומכאן הכול מסתדר. הוא עובד ברציפות, השכר שלו עולה, אין אבטלה, אין מחלה, אין משבר כלכלי, אין מלחמה, אין עסק שנסגר ואין תקופות שבהן ההפקדות נפגעות. החיים, כידוע, קצת פחות מסודרים מגיליון אקסל. הפגיעה הקשה ביותר תהיה דווקא בבעלי ההכנסה הנמוכה.

500 השקלים ששמחון רוצה להשאיר להם היום בנטו, עלולים לעלות להם בגיל הפרישה בקצבה זעומה, שלא תספיק אפילו להוצאות הבסיסיות על מזון, דיור ותרופות. כך פותרים את יוקר המחיה של בני ה-30 ומעבירים אותו לבני ה-70 שיצאו משוק העבודה. אאוריקה. קשה גם להתעלם מהעיתוי.

ערב בחירות, הנה מגיע רעיון שמכניס מיד עוד כמה מאות שקלים לחשבון הבנק של עובדים צעירים, ואת המחיר הכבד שלו הם יגלו כשכבר יהיה מאוחר מדי. אבל היי, למי אכפת. מי שעומד מאחורי היוזמה שומטת הלסת הזאת הוא לא אחר מפרופ' אבי שמחון, שבשנים האחרונות צובר רקורד מפוקפק של הצעות הזויות.

אחת הבולטות שבהן היתה התוכנית לסבסד בעלי משכנתאות שנפגעו מעליית הריבית. בתוך זמן קצר זינקו ההחזרים החודשיים של משפחות במאות ולעיתים באלפי שקלים. הפתרון היה שהמדינה תפצה אותן באמצעות מענקים וסבסוד.

את הסיוע הזה היה אמור לממן כל הציבור, כולל מי שאין לו דירה, מי שמשלם שכר דירה, מי שלא לקח משכנתה ומי שנזהר ולא מינף את עצמו. מי שלא קנה דירה היה אמור לעזור לשלם את המשכנתה של מי שכן. וזה היה רק חלק מהטרלול.

בנק ישראל העלה את הריבית כדי להילחם באינפלציה ולצנן את הביקושים, והממשלה היתה אמורה להוציא מיליארדים כדי לפצות חלק מהלווים על ההתייקרות. באוצר ובבנק ישראל התנגדו בחריפות. הזרמת כסף לציבור היתה עלולה להגדיל שוב את הביקושים ולפגוע במאבק באינפלציה, שבגללו הועלתה הריבית מלכתחילה. התוכנית נגנזה.

כשהגירעון תפח והיה ברור שצריך למצוא מקורות הכנסה, שמחון התנגד להעלאת המע"מ. להתנגד למסים זה קל ופופולרי. השאלה היא מאיפה מביאים את הכסף. אם לא גובים יותר ולא מקצצים בהוצאות, החור בתקציב נשאר. הוא תמך גם במבצע הדיבידנדים, שנועד לעודד בעלי חברות למשוך רווחים שנצברו בהן בתמורה להטבת מס.

המדינה מקבלת הכנסות מיד, בעלי החברות משלמים פחות, וכולם מרוצים. רק שמבצעים כאלה מלמדים את מי שיכול לדחות את תשלום המס ששווה לחכות. אולי בהמשך תגיע עוד הנחה. לכל אלה מצטרפים העימותים החוזרים עם אגף התקציבים ובנק ישראל. אין שום בעיה להתווכח עם שניהם. להפך. בשביל זה, בין היתר, קיימת המועצה הלאומית לכלכלה.

רק שהוויכוח גלש לא פעם למקומות אחרים. על כלכלני בנק ישראל אמר שהם "לא מוכשרים ולא אמיצים", תקף את מדיניות הבנק והתעמת עם אנשיו גם סביב יתרות המט"ח. אם היה מדובר בפוליטיקאי שסיים שלוש יחידות מתמטיקה וגם אותן שכח מזמן, היינו מתייחסים אליו בסלחנות. אלא שמדובר בפרופ' מוערך, איש אקדמיה שנחשב להבטחה גדולה.

וזה האיש שמוביל את הגוף שאמור להתוות את האסטרטגיה הכלכלית הלאומית. השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם? המועצה הלאומית לכלכלה הוקמה בדיוק למטרה הזאת.

היא יושבת במשרד ראש הממשלה ואמורה להסתכל 10 ו-20 שנה קדימה, לזהות את האתגרים הגדולים של המשק, לגבש תוכניות, להציג חלופות ולהיות משקל נגד לאגף התקציבים באוצר. בשנים האחרונות קשה לראות את כל אלה בעבודה שלה. נסו להיזכר בתוכנית אסטרטגית גדולה אחת שהובילה וששינתה משהו בחיים שלנו.

רוב הציבור בכלל לא יודע מה היא עושה, ונחשף אליה בעיקר דרך היוזמות שמגיעות מהעומד בראשה. ורובן, איך לומר בעדינות, לא להיט. לא בכדי מתח מבקר המדינה ביקורת נוקבת על פעילותה, בדו"ח שפרסם ב-2023.

הוא מצא שהמועצה נחלשה, היתה פחות מעורבת בפרויקטים לאומיים, לא מילאה את תפקידה בדיוני התקציב והזניחה את התכנון האסטרטגי ארוך הטווח, וכל זה בלי ירידה בתקציב או במספר הכלכלנים שעמדו לרשותה. חלק גדול מהתקופה שנבדקה חופף לכהונה הראשונה של שמחון.

נדמה שהגיע הזמן לרענן לא רק את הרשימות לכנסת, אלא גם את צמרת המועצה הלאומית לכלכלה. גם אם תקום פה ממשלת ימין על מלא, אפשר למצוא כלכלן ימני מצוין, עם תפיסת עולם שמרנית, שיניח בצד את הגימיקים המשונים, יחזיר למועצה את הכבוד המקצועי ואת החשיבה המושכלת לטווח ארוך.