סין הכריזה רשמית על תוכניתה להנחית בני אדם על הירח לפני שנת 2030 והציגה את מתווה המשימה, על בסיס שיגורים נפרדים של שתי החלליות שמרכיבות אותה וחבירתן במסלול סביב הירח. המתכנן הראשי של תוכנית הירח הסינית, ואנג שיאנג (Wang), הציג את התוכניות בכינוס בבייג'ינג בנושא טיסות חלל מאוישות.

על פי המתווה, שני טילי לונג מרץ' 10 ישגרו בנפרד את נחתת הירח לניואה (Lanyue) ואת החללית המאוישת מנגז'ו (Mengzhou) ובה שלושה אנשי צוות. שתיהן יטוסו בנפרד לירח, ויחברו זו לזו במסלול סביבו. שני אנשי צוות יעברו לנחתת, בעוד השלישי ימשיך להקיף את הירח.

שני האסטרונאוטים צפויים לשהות על פני הירח שלושה ימי ארץ, ובכל יום הם יבצעו פעילות שטח מחוץ לנחתת. לאחר מכן הם ימריאו בנחתת מפני הירח, יחברו שוב לחללית מנגז'ו, וישובו בה עם עמיתם לכדור הארץ. המתווה הזה דומה בהיבטים רבים למשימות של תוכנית אפולו האמריקאית, שבמסגרתה היו שש נחיתות מאוישות על הירח בין 1969 ל-1972.

גם המשימות האלה בוצעו עם שלושה אנשי צוות, ששניים מהם נחתו על הירח, והמשימות האחרונות של תוכנית אפולו כללו שלושה ימי שהייה על פני הירח. ההבדל הגדול היה שאצל האמריקנים רכב הנחיתה והחללית שוגרו יחד בטיל סטורן 5, ונדרשו לחבור זו לזו רק פעם אחת, אחרי ההמראה מהירח.

עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי: לגלוש אל הרווחה הנפשית מי שמצביע – מרוויח! תוסף מלטונין – טוב, רע או לא נורא? בדרך לנחיתה המאוישת הראשונה על הירח מתכננת סין משימות לא מאוישות לבחינת רוב מרכיבי המערכת: טיל השיגור התת-שלבי – בינתיים נוסתה רק גירסה פחות מתקדמת שלו חללית מנגז'ו ונחתת הירח עצמה.

"נשתמש במשימה הלא-מאוישת של הנחתת כדי לבחון את כל טכנולוגיות המפתח לקראת המשימה המאוישת, ככל האפשר, בהן שיגור, כניסה למסלול סביב הירח, מפגש עם מנגז’ו ועגינה, נחיתה על הירח והישארות על פניו, המראה משם וחבירה מחודשת עם מנגז'ו – כדי להבטיח בטיחות ואמינות מרביות במשימה המאוישת", אמר ואנג לטלוויזיה הממלכתית של סין.

המרוץ לנדל"ן סין ארגנה מחדש לאחרונה את תוכנית הירח שלה, ואיגדה תחת מסגרת אחת את ההכנות למשימות המאוישות עם המשימות הרובוטיות. בחודשים הקרובים צפויה לצאת לפועל המשימה הלא מאוישת צ'אנג-אה 7 (Chang'e-7), שנדחתה מהקיץ האחרון ואמורה לחפש קרח מתחת לאדמת הקוטב הדרומי של הירח.

משימת ההמשך, צ'אנג-אה 8, מתוכננת לצאת לפועל ב-2028 או 2029, ולחקור דרכים להשתמש במשאבים מקומיים על פני הירח. שתיהן מתוכננות לנחות באזור הקוטב הדרומי של הירח, שם מתכננת סין להקים בסיס מחקר באמצעות סדרה של משימות המשך מאוישות ולא מאוישות.

ארצות הברית מתכננת גם היא להקים בסיס סמוך לקוטב הדרומי של הירח, לשלוח משימות לא מאוישות ואף להנחית שם בני אדם. על פי ההצהרות הרשמיות האמריקנים מתכננים להנחית שוב בני אדם על הירח כבר בקיץ 2028, באמצעות רכבי נחיתה פרטיים.

בעוד המתווה הסיני דומה יחסית לתוכנית אפולו, התוכניות האמריקאיות החדשות מבוססות על רכבי נחיתה גדולים בהרבה ומורכבים הרבה יותר, של חברת ספייס אקס ושל חברת בלו אוריג'ין. אלא שקצב הפיתוח של רכבי הנחיתה האמריקנים איטי יחסית, וספק רב אם הם יהיו מוכנים לנחיתה מאוישת תוך שנתיים או פחות.

לעומת זאת, סין מתקדמת מהר יחסית בפיתוח התוכנית שלה, ובקצב הנוכחי, לא מן הנמנע שהדגל הבא שבני אדם ינעצו באדמת הירח יהיה דגל סין. במרוץ הירח הנוכחי יש משמעות רבה יותר למי יגיע קודם: שתי המעצמות מתחרות לא רק על יוקרה אלא גם על נדל"ן.

חוקרים מעריכים כי באזור הקוטב הדרומי של הירח יש מרבצי קרח בתחתית של מכתשים שאור השמש לא מגיע לעולם לקרקעיתם, ומים הם משאב חשוב בדרך להקמת בסיס קבע. נוסף על כך, באזור זה נמצא מכתש שקלטון, ששוליו הם האזור היחיד בירח שזוכה לאור שמש תמידי, בעוד בחלקים אחרים של הירח יש מחזורי לילה ויום של כשבועיים.

למיקום המואר תמידית יש חשיבות רבה כל עוד מסתמכים על אנרגיית השמש להפקת חשמל. אמנות בינלאומיות מונעות ממדינות או גופים אחרים להכריז בעלות על שטחים על הירח, או בכל מקום אחר מחוץ לכדור הארץ. אבל גם בחלל המציאות מקדימה את המשפטנים, ובפועל – מי שיגיע ראשון כנראה יקבע עובדות בשטח.

זו כנראה עוד סיבה שהסינים מסתפקים בינתיים בתוכנית פשוטה יחסית, שמחקה במידה רבה את מה שהאמריקנים עשו כבר לפני יותר מחצי מאה, ולכן גם אפשרית ליישום בלוח זמנים מהיר יחסית. איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע